שנתאכלו המעות. עיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ס"ס ר"ד שנסתפק דאולי דוקא באכלה או בנאבדו ממנה שלא באונס דאילו חזרה מהקידושין היתה חייבת לשלם מש"ה מקודשת אבל בנאבד באונס דפטורה מלשלם לדידן דקיי"ל כר"נ בב"מ דף מ"ג ע"א דמשום היתר שמוש אינו חיוב באונסין עד שישתמש יש לומר דאינה מקודשת וסיים דצ"ע לדינא ע"ש ועיין בח"מ ס"ס קצ"א בסמ"ע ובט"ז שם וע' בהגהות יד אפרים מ"ש בזה:
מקודשת לאחר ל' יום. עיין במל"מ פ"ו מהל' גירושין דין ג' שנסתפק אם מצי לגרשה בתוך ל' יום כיון דאינו מחוסר אלא זמן וממילא קא אתי או דלמא לאו בת גירושין היא. ומההיא דכ' הרמב"ם פ"ז מה"א. (ובש"ע לקמן ס"ג) לפיכך שניהם נותנים גט בין בתוך הל' יום כו' אין ראיה דשאני התם דקדשה הראשון מעכשיו ולאחר ל' יום דממ"נ אם תנאה הוי א"כ בבוא הזמן איגלאי מלתא דבשעת כתיבת הגט היתה מקודשת והיתה בת גירושין ואי חזרה הוי אין כאן קדושין כלל שהרי בא אחר וקדשה והשני ג"כ דמגרש בתוך הל' יום הוא משום דקידש בלא שום זמן ואי מעכשיו דקמא הוי חזרה הרי היא מקודשת לו מעכשיו. אבל לעולם שאם לא בא אחר וקידשה שאינו יכול לגרש בתוך ל' יום משום דאפשר דחזרה הוי ולפ"ז בשעת כתיבת הגט לא היתה בת גירושין אלא דלדברי הרשב"א בתשובה סי' תש"ז (והובא ג"כ בב"ש סק"ח) דסובר גם שם אפילו אי תנאה הוי אינו יכול לגרש תוך הזמן יש ללמוד דכ"ש כאן דאין שום תנאי ולא חלו הקדושין אלא לאחר זמן דאינו יכול לגרש בתוך הזמן. ושוב כ' דאין כאן מקום ספק כלל כיון דקיי"ל בין הוא בין היא יכולים לחזור א"כ אם לא חזר בו בפירוש ונתן לה גט אין לך חזרה גדולה מזו אלא שיש להסתפק בתנאים דעלמא כגון באומר לאשה הא"מ לי ע"מ שתעשה דבר פלוני אי יכול לגרש בתוך הזמן כו' והאריך שם בפרט זה יעי"ש ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י"ב שהאריך בכל זה:
אי חזרה היא. כ' בהגהת יד אבירים וז"ל אף שלא בפניו נמי מהני חזרה. מיהו כתב הריטב"א דבינה לבין עצמה אפילו שמענוה מאחורי הגדר שחוזרת לא מהני אלא בעי שנים דוקא: ונראה ה"ה לענין חזר הוא נמי בעי שנים. ואם חוזר א' בפני חבירו אי בעי' שיהי' בפני שנים נראה דתלוי במאי דאיתא לקמן סי' קמ"א בב"ש ס"ק צ' כו' אך יש לחלק לפמ"ש בגליון לעיל סי' ל"ה הי"ד ע"ש: ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין יו"ד שכ' ויש להסתפק אם נאמנת היא לומר אחר שלשים שחזרה בתוך ל' יום וכן הוא נמי אם הוא נאמן לומר שחזר בו ואף למ"ש הריטב"א דבעינן חזרה בפני ב' אכתי איכא לספוקי אם אמרו שחזרו בפני ב' והלכו למ"ה או מתו אם הם נאמנים. הא ודאי ליכא לדמויי להוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני שהיא מותרת בקרוביו ונאמנת דשאני התם שאומרת שלא נתקדשה מעולם הלנך אוקי אתתא בחזקת פנויה אבל הכא שנתקדשה בעדים איכא למימר שאינם נאמנים לבטל הקדושין כל שאין עדים בדבר. ושקיל וטרי טובא בהלכה זו ורצה מתחילה לומר שזה תלוי במחלוקת שבין הרשד"ם סי' כ"ז ובין מהר"י אדרבי סי' רכ"ו בכיוצא בזה אי אמרינן מגו דגרשתני ולדברי הרשד"ם אם היא אומרת שחזרה בה נאמנת במגו דגרשתני ולדברי מהר"י אדרבי אינה נאמנת דהוי מגו דהעזה (ועב"ש בסימן פ"ה ס"ק ל') וגם מהריב"ל ח"ג סי' ק"ב ומהרי"ט ח"א סי' צ"ב כתבו כדעת מהר"י אדרבי אלא דלפ"ז אכתי אם הוא באופן שהבעל מכחישה כגון שאומרת שחזרה בה בפני הבעל מהראוי שתהא נאמנת לכ"ע כיון דהוי ממעיז למעיז אך גם בזה יש לפקפק ולומר דמידי פלוגתא לא נפקא דהא כתבו התוס' והרא"ש פ"ק דכתובות דף ט' דבכה"ג לא חשיב מגו כיון דמיפסלא נפשה לכהונה אלא דלפ"ז גבי בעל באם הוא אומר שחזר בו היה נראה דלכ"ע נאמן במגו דאי בעי מגרש לה ומ"ש המרדכי בר"פ האומר דאין המגו שקול דא"כ יצטרך ליתן כתובה ליתא לדידן דארוסה אין לה כתובה (כמ"ש בסימן נ"ה ס"ו) וגם מ"ש הכנה"ג בסי' ל"ה דאין זה מגו טוב דלא ניחא ליה למיסר בקרובותיה ליתא דכבר כ' בתשובת מהרי"ט תא"ה סי' כ"ח דדוקא באשה חשובה הוא דאמרי' הכי כדאי' בפ' המדיר (כתובות דף ע"ד) אבל בסתם נשים לא קפדי אינשי ועוד דאפילו באשה חשובה לא אמרו אלא דוקא התם דבהיתר רוצה לישא אבל שיחפה על הקדושין כדי לישא קרובותיה לא נחשדו ישראל על כך והאריך עוד בענין זה ומסיק שדין זה דמי ממש לדין המקדש על תנאי בשב ואל תעשה אם נאמנים לומר שלא נתקיים התנאי שהזכיר הר"ן בפ' האומר (ע"ל ס"ס ל"ח ובב"ש שם ומ"ש שם) ולפי דעת הר"ן והרמב"ן שם היא נאמנת לומר שחזרה בה ואפילו כשהוא מכחישה ולדעת הריטב"א אינה נאמנת ואם הוא אומר שחזר והיא מכחישתו לפי הנראה מדברי הר"ן והרמב"ן שם שאף הם מודו שאינו נאמן לבטל הקדושין. וא"כ פשיטא ודאי דיש לחוש למעשה כס' הריטב"א ז"ל ולהצריכה גט (ר"ל אפילו באמרה היא שחזרה) ומה גם לסברת הרא"ש ז"ל שכתב אמתני' דע"מ שאתן לך ק"ק זוז דאפילו בתנאי דקום עשה אינו נאמן הבעל כו' ומסיים כל זה כתבתי דרך שקלא וטריא להלכה ולא למעשה ע"ש באריכות וע' בהגהות יד אפרים:
חזרה היא. עיין בס' גט מקושר בס"ג שלישי אות כ"ו שכ' אם נשתטית בתוך ל' וחזרה ונשתפית נראה כיון שלא חזרה בפירוש הוי קדושין אף שבאמצע הזמן לא היתה ראויה לקדושין אך אם חזרה בפי' בתוך ל' ואמרה שאינה רוצה להתקדש ושוב חזרה ונתרצתה בטרם שהגיע זמן חלות הקידושין בהא איכא לספוקי כו' ש"ש:
דאם קדשה בשטר עבה"ט מ"ש ואם הנייר של השטר ש"פ כו' ועיין בהגהת יד אפרים מ"ש בזה בענין קושיית מהרי"ט דאפילו אם אין בנייר ש"פ ניחוש שמא ש"פ במדי ע"ש ועיין בשעה"מ סוף פ"ה מה"א מ"ש בזה:
ל' יום. עבה"ט ועיין במל"מ פ"ז מה"א דין יו"ד מ"ש בזה וע' עוד בס' שעה"מ פ"ח מהל' גירושין דין ט':
ובא אחר וקידשה. עיין בתשו' ברית אברהם סי' קי"ט אות ה' והובא קצת לעיל סי' ל"ה סק"א בענין אם קידשה השני ע"י שליח ע"ש:
שניהם נותנים גט. עב"ש סק"ז מ"ש דמשמע דעת הטור אף אם השני מגרש מותרת להראשון וכ"כ בפרישה ובט"ז ע"ש ועיין בתשו' פני אריה סי' נ"ה שתמה על הגדולים האלו איך עלה בדעתם לפרש כן הכא ע"כ לא כפל לתנאו כו' וע"כ כוונת הטור דוקא שיתן הראשון גט ואפשר שבמקום הראשון היה כתוב הא' ושבשו המדפיסים והעתיקו האחד ע"ש ועיין בס' שעה"מ פ"ז מה"א דין י"ב מ"ש בזה:
על הסדר הזה. עב"ש סק"ח ועיין בשעה"מ שם שהאריך בזה:
אינה מקודשת. עח"מ וב"ש מ"ש ואם אחד קידשה לאחר ל' כו' לאחר שימות בעלך ה"ז מקודשת. ועיין בדגול מרבבה שחוכך בדין זה ודעתו דגם כאן אינו רק ספק קדושין וכמו בסעיף ז' ע"ש:
והוכר העובר. עח"מ וב"ש ועיין בס' היד החזקה בדיני דבר שלב"ל ס"ס ק"ו מ"ש בזה. ועיין בתשו' שבו"י ח"ג סי' קי"ח:
הבת מקודשת. ועיין בה"ט ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תי"ד: