1
צריכה גט למאמר וחליצה. עיין בפי' הרע"ב יבמות פ"ג מ"ה ככ' וברישא יהיב לה גיטא והדר חליץ לה והוא מפי' המשניות להרמב"ם שכ' והנכון יותר שיתן הגט תחלה ואח"כ יחלוץ לפי שאמר בגט וחליצה. ועיין בס' בית מאיר שכתב ואפשר הטעם להידור מצוה ע"ד שאמרו אין המצוה נקראת אלא על מי שגומרה הרי שהגמר העקר אחרי שהגט והחליצה באים להתירה ביחד ראוי להיות גמר המצוה בחליצה שהיא מן התורה. ובזה ניחא מה דבסעיף י"ז משמע דלא חיישי' להכי כו' והיינו משים דהתם הצרה ניתרת בחליצה זו תו אין קפידא ע"ש: