או מושכר. ע' בח"מ סי' שי"ג ס"ג ומ"ש שם ועיין בס' בית מאיר כאן ובתשו' רבינו עקיבא איגר סי' קל"ג:
עומדת בחצירה (ע' בתשו' זכרון יוסף סי' ב' דגיסו הגאון מו"ה ישעי' ברלין ז"ל הקשה לו למה השמיטו הרמב"ם וטור וש"ע מה דאיתמר במס' עירובין צ"ב ע"ב אשה בגדולה וגט בקטנה מתגרשת אשה בקטנה וגט בגדולה אינה מתגרשת והוא ז"ל השיב דלק"מ שלפי שני הפירושים שכתבו התו' שם בד"ה אשה בגדולה כו' אידחי האי דינא מהלכתא כו' ע"ש. וקצת צ"ע מ"ש שם דחנן קיי"ל דבסמוכה סגי וכמ"ש בש"ע ס"ב וס"ג מ"ש בריש הסימן בחצירה לאו דוקא הוא דלא בעינן בתוכו ממש וא"כ אפי' אשה בקטנה וגט בגדולה מתגרשת ואפי' אין הקטנה שלה כו' ע"ש ומדוע לא הזכיר דברי הרמ"א ז"ל בח"מ סי' ר' ס"א שכ' וי"א דבעינן דוקא בתוכו אבל חוצה לו לא. דלפ"ז משמע כ"ש הכא האי עומדת בחצירה דוקא הוא ומה דאיתא לקמן ס"ב וס"ג סמוכה לחצר כו' בצד החצר כו' ע"כ דהיינו מן הצד שבתוכו. וע' בס' בית מאיר מזה) עב"ש סק"א מ"ש דחצר אתרבי משום שליח ומשום יד לכן בגט דלא שייך שליח כי חוב הוא לה ואינה מגורשת אלא משום יד לכן צריכה עומדת אצל החצר ואז הוי כידה עכ"ל והוא מהש"ס ב"מ ריש דף י"ב דאסיק רב אשי הכי. ובחידושי רב גדול אחד (שהזכרתי בסי' קכ"ט ס"ק כ"ד) כ' בזה וז"ל לכאורה יש לדון גם בגט משכחת דלא הוי חוב כגון בזינתה דאבדה כל תנאי כתובה ובעמוד והוצא קאי ונ"מ בעין גם אחר הגט לא אבדה א"כ הגט זכות ולא חוב לה י"ל דיכולה להתגרש ע"י חצירה המשתמרת בלא עומדת בצידה עכ"ל ולע"ד צ"ע עיין בסי' שאח"ז
או לתוך מלבושיה. ע' באר הגולה אות ק' וע' בס' גט מקושר בסג"ר אות ר"כ מ"ש בזה:
גבוהות מן הארץ ג"ט. כתב בס' תו"ג הנה יש לעיין אי מועיל שאר קנינים בגט כגון משיכה או אג"ק או ק"ס כיון שקונין במטלטלין או דילמא דוקא ידה בעינן ונראה דשאר קנינים דלא נתרבו מידם כגון ק"ס או אג"ק אינו מועיל בגט כדמוכח בב"ב דף קנ"א ע"ב דאמר דגט לאו בר קנין היא וכן מוכח מרשב"א (והר"ן עב"ש סי' קל"ו סק"ז) בגיטין דף ע"ז שחולק על רש"י וכ' דלא נתגרשה ע"י אגב אמנם הגבהה או משיכה שלא בידה כגון שמוגבה מכוחה או שמשכה אותו עג"ק באופן דלא הוי טלי גיטך מעג"ק כגון שקירב לה הגט באופן המבואר בסימן קל"ח דמהני מטעם טלי גיטך מועיל בגט ובכלל ידה הוא דהא אמרינן בפ' הזהב כו' ועוד דאלת"ה א"כ הי' צריך שיהי' כל הגט טמון באויר ידה שלא יהא קצתו חוץ לידה דהא בחצירה כה"ג אם הגט מונח קצת חוץ לחצירה ודאי דאינה מגורשת ואי הגבהה לא קני ידה לא עדיפא מחצירה דמחד קרא נפקא א"ו דהגבהה בגט קונה וקונה הגט מטעם הגבהה כו' ומטעם זה נראה הא דבעינן כאן שיהא ידיה גבוהות מן הארץ ג"ט אף דמוכח בכתובות דף ל"א בתו' ד"ה רב אשי דידי' קונה אפי' למטה מג' א"ו הטעם משום דחיישי' שמא יהא הגט קצתו חוץ לידה ואז בעינן שיהא גבוהים ג"ט שתקנה הגט בהגבהה. אמנם נראה דדוקא כשמגרש ברצונה מהני קנין הגבהה ומשיכה אבל כשכופה אותה בע"כ לעשות משיכה אי הגבהה שלא בידה כגון שקשור בה הגט וכופין לילך שיהא הגט נמשך או שיהא הגט מוגבה מכוחה ואין הגט בידה י"ל ואינה מגורשת כמבואר בח"מ סי' ר' דהגבהה בלא כוונת קנין לא קנה וה"ה בכל הקנינים בעינן כוונה וכשהיא בע"כ אין כאן כוונת קנין משא"כ חצירה וידה דקונין שלא מדעת קנין. ומטעם זה נראה הא דמצריכין אותה ליתן הגט לתוך סרבלה (כמ"ש הרמ"א בסעי' הקודם וסדר מהר"ם אות רל"ה ועיין בהרא"ש פ' הזורק סי' ז' ודוק) משום גזירה דלפעמים נותן לה בע"כ. ולא הוי כטלי גיטך עעג"ק דהא הבעל קירב לה הגט. ולפ"ז צ"ע במה שמטעין לפעמים האשה ונותנין הגט לתוך החפץ והיא אוחזתו בראש החפץ ואין מקנה לה החפץ דזה לא נחשב רק כהגבהה בלא דעת קנין. אם לא שנותן לה גם החפץ במתנה דאז דמי לכתב גט ונתן בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו דקנאתו ומתגרשת בו כדלעיל סי' קל"ח כליו מטעם חצר הוא כמ"ש הש"מ בב"מ דף ט'. ובעינן ג"כ שיודיע להאשה בשעת מעשה ולא מהני מה שמודיע להעדים דבחצר מסופק הרשב"א הביאו הב"ש סימן קל"ח סק"א. וגם בעינן שלא חזרה בה תכ"ד לקנייתה שאם זרקה תכ"ד החפץ מידה וחזרה מקנין החפץ דבקנין מהני חזרה תכ"ד וממילא לאו חצירה הוא דנהי דבגט לא מהני חזרה תכ"ד מ"מ לענין קנין של החפץ מהני החזרה וממילא נתבטל גם הגט עכ"ד ע"ש. והנה מ"ש התו"ג הנ"ל דאלת"ה הי' צריך שיהי' כל הגט טמון באויר ידה כו' עד א"ו דהגבהה בגט קונה כו' עיון בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' רכ"ב אות כ"ג מ"ש בביאור דברי הירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ג) ר"ז בעי מסר לה פרה במסיר' כו' או שניא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה (וז"ל שם וביותר י"ל דזה ודאי דבעי' בידה ממש כמ"ש הר"ן רפ"ח דגיטין בפשיטות אלא דהכא במסירה דתופסת בשערה או באפסר הקשור בבהמה הוי כאוחזת קצת הבהמה ממש ובזה י"ל כיון דגליון הגט בידה וקנתה כולו מהני או דבעינן שיהא הגט כולו בידה וכדדייק לישנא דהירוש' או שניא כו' עד שיהא כולו בידה) ומסיים וז"ל וחידוש בעיני דלא נזכר הדין דצריך שלא יהא מקצת הגט יוצא מידה דאף דקנתה כל הגט בהגבהה מ"מ אין כולו בידה. וצריכין ליזהר בזה דאם הגט על קלף גדול ומצוי דלפעמים מקצת הגט למעלה מידה ואינו כולו בידה וצ"ע לדינא עכ"ל מבואר מדבריו שלא כדברי התו"ג הנ"ל אלא דאף דקנתה בהגבהה יש ליזהר שיהא כולו בידה לצאת ידי ספיקא דהירוש' שם. גם בלוח הסימנים שם כתב בזה"ל צריך ליזהר במסירת גט שיהא כילו בידה ילא יהי' מקצת הגט יוצא מידה עכ"ל. אמנם לע"ד אף שרבינו הגאון רע"ק ז"ל צוה ליזהר בזה אכתי צ"ע בגלילות אלי שמכבר מכמה דורות לא נזהרו בזה אפשר דיש לחוש משום הוצאת לעז על גיטין הראשונים. והגם שמבואר בב"ש לעיל סי' קכ"ה סק"י דאין לחוש ללעז אלא בדבר שהוא חומרא בעלמא ולא בדבר שהוא מדינא ע"ש וא"כ הכא דבר זה הוא מדינא לדעת רע"ק ז"ל לצאת ידי ספיקא דהירוש' הנ"ל אין לחוש בזה ללעז. וביותר דנראה דזהירות זה שיהא כולו בידה אינו דבר חדש שכבר הזכירו הרמ"א ז"ל בש"ע לעיל סי' קל"ו ס"א בהגה שכ' שם ונוהגין שהבעל כופל הגט כו' כדי שתוכל לאחוז כולי בידה כשנותנו לה ע"ש (חידוש בעיני על התו"ג וביותר על הגר"ע ז"ל שלא הזכירו כלל דברי הרמ"א הנ"ל) אך אדרבא מהא תברא שהרי מדברי רמ"א אלו משמע דאינו אלא מנהג ולא מדינא. והטעם נ"ל דהנה לכאורה אין מקום כלל לספק זה בזמנינו שכבר נהגו דמצריכין אותה ליתן הגט לתוך סרבלה וא"כ נתגרשה אח"כ ע"י זה וכמ"ש התוי"ג בסמוך אלא דז"א דהא כתב הרמ"א ז"ל בסעי' הקודם דלכתחילה אין לגרש אפי' ליתן הגט לתוך חצירה או לתוך מלבושים כו' ואפי' בדיעבד כו' והגם שבב"ש ס"ק כ"ד כתב בשם הריב"ש שאם נפל על בגדיה הוי כמטי לידה כו' מ"מ משמעות לשונו דהיינו בדיעבד שכבר ניתן הגט באופן זה וכמ"ש בנו"ב תניינא ס"ס כ"ו הובא לעיל סי' קט"ו ס"ד ס"ק י"ד וא"כ גם עתה עיקר הגירושין לכתחילה הוא ע"י נתינה לתוך ידה ולכן שפיריש מקום לספק הזה גם בזמנינו דאולי בעינן דוקא שיהא כולו בידה. עכ"פ הרווחנו מזה דעתה אין זהירות הזה שיהא כולו בידה מדינא רק מצד חומרא דהא מדינא נתגרשה אח"כ ע"י מה שנותנת לתוך סרבלה ועפ"ז א"ש דברי הרמ"א דסי' קל"ו הנ"ל דתלי זה רק במנהג ובודאי דלא נעלם ממנו הירוש' הנ"ל רק דסמך עצמו עמ"ש בסי' זה דנהגו שמכנסת אותו תחת הסרבל ומעתה אינו מדינא רק חומרא לכתחילה וכנ"ל (ובזה א"ש טפי המנהג הזה שמכנסת אותו תתת הסרבל ואין אנו צריכין לדוחק שכ' התו"ג בסמוך דהא משום גזירה דבע"כ רק דהוא משום דחיישי' שמא יהא הגט קצתו חוץ לידה וכמ"ש התו"ג בטעם דבעינן שיהא ידה גבוהות מן הארץ ג"ט) . וכיון שביררנו דבזמנינו אין זהירות זה מדינא רק חומרא לכתחילה וא"כ הרי בדבר שהוא רק חומרא חיישי' ללעז וא"כ אחרי שמכבר מכמה דורות לא נזהרו בזה אפשר דגם עתה אין להחמיר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים וצ"ע בכל זה. ועיין בספר הפלאה כתובות דף פ"ו ע"ב דנראה שנעלם ממנו דברי הירוש' הנ"ל וצ"ע: