לאחזו כולו בידה. עמ"ש לקמן סימן קל"ט ס"ק ד':
אינה מגורשת. עב"ש סוף סק"ב שכתב דאפילו היו עוסקים מעיסקי גיטין לא הוי גט כלל. ועיין בס' ב"מ שכתב דאין זה הלכה ברורה כי במחלוקת שנוי ומידי ספק מגורשת לא נפקה ע"ש ועיין בס' ג"מ סוף אות רכ"ד מזה:
ובלבד שתדע האשה. עב"ש סק"ג שכ' ואם אמר לה באותו מעמד אחר שאמר שהוא ש"ח אמר שהוא גיטה מהני ש"ג פ' הזורק. ועיין בס' ב"מ שכ' עליו וז"ל איני יודע שום חידוש בזה מהש"ע אבל ל' הש"ג הכי אמר כנסי ש"ת זה וקראתו והרי הוא גיטה אינה מגורשת עד שיחזור ויאמר הז"ג ואפילו אחר שנתנו לה והוא שיאמר לה באותו מעמד מיד כמבואר ב"ה. אבל צ"ע ראייתו כי סתימות הפוסקים ל"מ הכי עכ"ל. ועיין בס' ג"מ אות רכ"ד סק"ב מ"ש בזה:
אלא בפני האחד עב"ש סק"ד מ"ש מיהו נראה הי"א שהביא הרב רמ"א ס"ל כשיטת תוס' דבעינן שיהי' מוכח מתוכו לכן כתב שיכתוב סימן ודוקא סימן מהני אבל לגרש בפני אחר לא מהני כו' עכ"ל. ומשמע מדבריו כשכותב סימן תו א"צ לגרש זב"ז. וגם בס"ג דהרב מהר"ם אות כ"ה מבואר דשילוש עדיף מזה בפני זה (ע"ש שכ' בזה ג' מדרגות תקנתא דשילוש עדיף מן הכל היכא דא"א בשילוש צריך זה בפני זה ואם אינו רוצה לבא יעשו סימן) אך בס' תו"ג השיג ע"ז דבחידושי הרשב"א ר"פ כל הגט כתב בהדיא דאע"פ שכותבים דורות או סימן או כהן אין אני סומכים בכך עד שיגרש בפני חבירו כו' ע"ש. גם בס' גט מקושר שם השיג על הרב מהר"ם הנ"ל וכ' דעקר תקנת חכמים הוא זה בפני זה כו' עש"ב. וכן מבואר דעת הג"פ לעיל סי' ק"כ ס"ק י"ט וכתב שם ואולי הטעם דשליש לא סגי דאפשר דלא יכירו שם זקינם כיון דאפלג דרא ולפיכך עדיף טפי לגרש זה בפני זה כו' ע"ש. ועיין בס' בית מאיר סי' ק"כ שם הביא ג"כ דברי הג"פ וכ' עליו וז"ל וכדברי משמעות כל הפוסקים דאין תקנה אלא לגרש זה בפני זה ולא די בשילוש. ובזה צ"ע סה"ג דהרב ר"מ סי' כ"ה כו' עכ"פ נלע"ד היכא דשני יוב"ש עם שמות הנשים שיות אף דודאי לכתחלה ראוי לצאת דעת תוס' אליבא דר"מ לכתוב סימן כדי שיהי' מוכח מתוכו מ"מ אין לזוז ממשמעות הש"ע דאין לגרש אלא זה בפני זה ואם השני אינו רוצה לבא לענ"ד הרשות ביד ב"ד לכופו כדי לקיים תק"ח (ע' בס"ק שאח"ז) אבל כשאין שמות הנשים בשמה ושם אביה שוות דאז למשמעות הראשוני' א"צ כלום ומנהגינו (להחמיר) אך ע"פ הש"ג וב"ח ותשו' ש"י אזי יש לנהוג כסדר ר"מ הנ"ל עכ"ל (ועמ"ש בביאורי לסדר גיטין שם) (וע' לקמן סק"ט):
בפני האחר. עיין בס' גט מקושר בסג"ר אות כ"ה שכ' דאפשר דבפניו לאו דוקא רק שיודיעוהו כדאי' בנדרים דס"ה המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו וסגי בהודעה כו' ע"ש עוד יובא בביאורי לס"ג שם:
הנשי' שוות. עבה"ט בשם ב"ש שכ' והא דלא מהני כו' ואפי' בזה"ז כו' ושם כתב זה בשם ש"י סימן ל"ו. ועיין בהגה' מל"מ פי"ג מה"ג סוף דין י"א שהשיג על הש"י בזה דהא מבואר ביבמות קי"ט דלא חיישי' שמא נשא אשה כו' ע"ש וע' בס' ג"מ ובס' ב"מ מזה וע' עוד בב"ש סק"ד שכ' בשם תשו' ש"י שם שפסק אפי' אם ניתן הגט צריכה גט אחר (מסידור דברי הב"ש משמע קצת דהש"י מחמיר רק בשמות הנשי' ג"כ שיות אך בגוף התשובה שם מבואר דפוסל גם באין שמות נשותיהן שוות אפילו בדיעבד ע"ש) ודעת הב"ש עצמו אינו כן אלא דאם כבר ניתן הגט תנשא בו גם בב"ש לעיל סימן ה"ל סק"ד כ' וז"ל לפ"ז נראה אם אין מוכח בגט מי הוא המגרש כגון דיש כאן שני יב"ש וע"מ מעידים מי הוא המגרש כשר הגט אפילו לא נשאת כו' ולא כתשו' ש"י כו' עכ"ל. ועיין בס' ג"פ לעיל סי' ק"כ ס"ק י"ט שחולק ג"כ על הש"י בזה. ועיין בתשו' ב"ח החדשות סי' פ"ט השיג ג"כ על הש"י הנ"ל (אך משמעות דבריו דאינו מכשיר רק באין שמות הנשים שוות) וכ' וז"ל ושארי לי' מרי' להרב מהרי"ך שכ' שמתוך סוגיית הגמ' משמע דאין תלוי בנשים כלל ועוד הפריז ואמר שאף בדיעבד אין הגט כשר אם לא שילש וז"א שהרי מבואר בסוגיא להדיא דמיירי כששמות הנשי' ג"כ שוות וזה שנמצא במקצת אחרונים דאף באין שמות הנשים שוות כו' הך חששא לאו מדינא הוא דהא קיי"ל דבלא הוחזקו לא חיישי' כמ"ש התוס' בפ' ג"פ. ואינו אלא חומרא לכתחלה שלא להוציא לעז כי באותן הדורות הי' שכיח טובא הוצאת לעז על הגיטין מפריצי עמינו. ואף לכתחילה אין להחמיר בשני יב"ש כשאין שמות הנשים שוות אלא לגרש זה בפני זה אבל א"צ לשלש או סימן וכן נוהגין בקראקא וזכורני בימי חורפי שמעתי שמעשה זו שכ' עלי' הרב מהרי"ך תשובה זו הי' מעשה בקראקא בפני הרב אב"ד מהר"ר יצחק ז"ל ולא חשש לשני יב"ש (כשאין שמות הנשים שוות) שיגרשו זב"ז אף לכתחלה וחלק עליו הרב מהרי"ך וחיבר תשובה זו אבל כל הגדולים שבדור הסכימו לדעת הרב אב"ד ז"ל. וע"כ חלילה להחמיר בדיעבד להצריך לכתוב גט אחר כשאין שמות נשותיהן שוות אם לא גירש זה בפני זה כי אין זה אלא חומרא יתירא לכתחל' וכדמשמע מלשון הרב בהגה' ש"ע שכתב י"א אע"פ שאין שמות הנשים שוות יכתבו סימן כו' דמשמע דאין זה אלא לכתחלה וגם בזה אין נוהגים לכתוב סימן אלא לגרש זה בפני זה. אבל כשיש שתי נשים ששמותיהן שוות ובעליהן אין שמותם שוות אין מנהג כלל (כ' כן לעומת דברי השואל שם שנסתפק קצת גם בזה) ומעולם לא חשש אדם להחמיר בזה אף לכתחלה שגירשו זו בפני זו והבו דלא לוסיף עלה עכ"ד ע"ש וע"ל סק"ט ועמ"ש לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ל ס"ו ס"ק ט':
מ"מ יכתבו סימן כו' ולכן נהגו כו'. עב"ש סק"ד שתמה דהא הי"א שהביא הרמ"א ס"ל כשיטת תוס' דבעינן שיהא מוכח מתוכו ולכן יכתבו סימן ודוקא סימן מהני אבל לגרש בפני אחר לא מהני וא"כ מ"ש הרמ"א אח"ז לכן נהגו ליתן הגט ברבים אינו מדוקדק דהא לדעת הס"ג לא מהני אם מגרש בפני השני אלא צריך סימן ע"ש. ועיין בתשו' נו"ב סי' פ"ו שכ' דלק"מ דע"כ לא חייש הרמ"א לחומרא של התוס' דבעינן מוכח מתוכו לר"מ אלא בהוחזקו אבל בלא הוחזקו לא בעינן אפילו לר"מ מוכח מתוכו וכ"כ התוס' שם בהדיא דאפי' מאן דחייש לשני שוירי מ"מ כיון שלא הוחזקו מקרי שפיר מוכח מתיכו וא"כ דברי רמ"א נכונים דבהוחזקו בגיינן דוקא סימן דליהוי מוכח מתוכו אבל מה שסיים נהגו ליתן הגט ברבים לא איירי בהוחזקו בודאי אלא דחיישי' שמא יש אחר ששמו כן וא"נ לענין מוכח מתוכו ליכא חשש רק לחשש שמא ממטי גיטא לאיתתא דהאיך שהוא חשש גדול אפי' לר"א לזה עכ"פ מהני שיתן בפני חבירו ולכן מהני מה שנותנים ברבים דאם יש עוד יוב"ש הי' שם עכ"ד ע"ש וע' בס"ק הקודם:
יכתבו סימן. עיין בתוס' רע"ק בגליון המשניות סוף מס' פאה עמ"ש התוי"ט שם דפסדן פי' בשתי רגליו כתב הוא ז"ל ד"לד תרווייהו במשמע בין ברגל אחד ובין בב' רגלים ונקרא פסח ע"ש שצריך לפסוח בהליכתו וכ"ה בהדיא בתו"כ פ' אמור כו' וזכורני שבק"ק ליסא סמכו ע"ז הבד"צ יצ"ו בגט שהי' בעיר עוד אחד ששמו ושם אביו ושם אבי אביו כשם המגרש ועשו סימן וכתבו הפסח כי המגרש היה חגר ברגל אחד וכדי שלא יהא נראה ששמו פסח כתבו הפסח ולא רצו לכתוב חגר כי התיבה משתנה פעמים חיגר ביוד ופעמים בלא יוד ופעמים חגיר ופעמים חגרא עכ"ל.
מצד כינוי שלו או שהאחד כהן עיין בת' ב"ח החדשות סי' פ"ז בתשו' הגאון מהר"ר וייבש מקראקא שכ' לכאורה משמע דוקא שיש לו כינוי למגרש אבל אם הכינוי להאחר אכתי אין זה הוכחה כ"כ כיון שאינו פסול אם לא כתבו הכינוי אמנם באחד כהן לא כתב מצד שהוא כהן רק כתב שהאחד כהן והשני אינו כהן והיינו דאף אם האחר הוא כהן והמגרש אינו כהן שפיר הוי הוכחה דמהרא"י לטעמי' דבסימן ד' פוסל אם לא נכתב כהן אך באמת ז"א דאם דעת רמ"א כן לא הי' לו לקצר ולסתום דבריו כ"כ ועוד דהא דעת הרמ"א עצמו לעיל סי' קכ"ט ס"ו דאם לא כ' כהן יש להקל בשעת הדחק וא"כ אין חילוק כ"כ בין כינוי לכהן כו' וגם בתשו' שארית יוסף סי' ל"ו מוכח שאם הי' כנוי אפילו לשני שא"צ לשלש (וכ"כ בס"ג דהרב מהר"ם אות כ"ה ע"ש) ומכ"ש היכא דגם אין שמות הנשים שוות דודאי אין חשש ומ"מ לרווחא דמלתא כי יש לצאת בגט ידי כל הפקפוקים השתדלתי שיהא זה האחר ג"כ במעמד נתינת גט ליד שליח עכ"ד (ועיין בתשו' עה"ג סי' מ"א דהגאון השואל שם רצה לומר ג"כ הכי דאפי' אם הכינוי להאחר יש די סימן בזה ונסתייע מדברי מהרא"י והוא ז"ל השיב לו דמהרא"י לטעמי' דס"ל אם לא נכתב כהן יש לפוסלו כו' ולכן בנ"ד אם הכינוי הוא להאחר אינו מועיל כלים ויש ליתן הגט זה בפני זה ע"ש. והנה מה שמבואר מדברי אלו הגדולים דהיכא דהסימן הוא טוב א"צ שיהי' זה בפני זה אזלינן בשיטת הב"ש שהזכרתי לעיל סק"ד. וכבר כתבתי שם שדעת גדולי האחרונים אינו כן. וכתב עוד דאין לשאול מה הואיל בכאן שיהי' זה האחר בנתינת הגט כיון שהוא ניתן ליד השליח אכתי חששא במקומה עומדת וא"כ בשני יב"ש לא יהי' לו יקנה בנתינת גט ליד השליח אלא לשלש דורות או לכתוב סימן (עיין בבד"ה סי' זה בשם הריטב"א) דנראה דגם כאן יש תועלת שיהי' זה בפני זה דאילו הי' לו לזה האחר ג"כ איזה אשה באיזה מקום ששמה כשמה של אותה אשה הי' מודיע לרבים הי' מזהיר להשליח שלא יבא להחליף ליתנו לאשתו. ואין לשאול עדיין יותר טוב הי' לנו לצאת כל הגמגומים ולשלש דורות לשיב לו כי זה הבעל המגרש לא ידע שם אבי זקנו וגם לא הי' לו סימן כו' עכ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל סק"ו ועמ"ש בביאורי לסג"ר שם:
אין מגרשין בשבת. עבה"ט שכ' וה"ה בערב שבת כו' וע' בזה לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"א ומ"ש שם:
לטלטל גט בשבת. עיין במג"א סי' ש"ז ס"ק כ"ד ובס' דגול מרבבה שם: