ואם לא נכתב לשמה. כ' בהגהת יד אפרי' ואפילו כתבו לשם נכרית פסול אע"ג דלאו מינה לא מחריב בה מ"מ לא עדיף מסתמא דפסול. כן הוא בש"ס ריש זבחי' ע"ש:
וי"א שגם זה עב"ש סק"ז מ"ש וצריך ישוב כו' ועיין בתשו' ברית אברהם סימן צ"ז אות ב' מ"ש בזה:
הסופר בפיו. עב"ש סק"ח שכ' דיש עיכוב בזה אפילו בדיעבד. ועיין בסי' תי"ג שכ' היינו לחומרא בעלמא כמו במוקף גויל אבל מדינא ודאי דאין צריך וראיה לזה מריש גיטין בהא דאמר בש"ס ורבנן היא דאצרוך שחתרו רש"י ותוס' למצא חשש דשני יב"ש או שכתבו להתלמד ולא כתבו בפשיטות שמא לא אמר בפיו א"ו כדכתיבנא עכ"ל. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סימן קנ"ד מבואר שם בהדיא דאין קפידא בזה רק לכתחילה אבל בדיעבד סגי במחשבה בין בס"ת ובין בגט ע"ש וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צ"ד ושם מבואר דעיקר דעתו הוא להקל אפילו לכתחילה לומר דסגי במחשבה בכל דבר שצריך לשמה אלא דאף מי שירצה לחוש בזה די לחוש לכתחילה ולא בדיעבד ע"ש. ועיין בנ"צ הבאתי לשון הרדב"ז והרמ"ע מפאנו בזה באריכות והארכתי קצת בזה. ועמ"ש בפ"ת ליו"ד סימן רע"א סק"ז ועיין עוד בביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות ע' וק"ס:
ולא בסירוגין. ע' בא"ח סימן ל"ב סי"ט בהגה שכ' וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכוונה ע"ש. וה"ה הכא גבי גט דהא פשיטא שאף שלומר בפיו שכותבו לשמה א"צ רק בתחילת הכתיבה אבל במחשבתו צריך שיהיה בכל כתיבת הגט שכותבו לשמו ולשמה כמבואר בכל הפוסקי':