חוץ מחמשה. עיין בס' גט מקושר בסג"ר אות ז' שנסתפק אם אמר להנך חמשה לכתוב ואחר אמירתו נתגייר הכותי ונשתפה השוטה והגדיל הקטן מי אמרינן דכיון דבשעת הכתיבה כשרים הם לא איכפת לן מה שבשעת צווי הבעל היו פסולים או דילמא כיון דבשעת צווי היו פסולין אפי' שבשעת כתיבה ראויים לכתיבה לא מהני ונ"מ במלתא דשכיחא באם צוה הבעל לסופר לכתוב בטרם שנבדק הסופר אם צריך לצוות מחדש ע"ש מ"ש בזה:
ותקנה אותו לבעל. עח"מ וב"ש דצריכה היא להקנות ממש לבעל. ועיין בס' ב"מ מזה:
שגם קרוב לא יכתוב. עמ"ש לקמן סי' ק"ל סק"א:
מחלל שבתות. עיין בס' ג"פ בענין מוסר שקר ומלשין בשקר שכתב הגט (ע' ביו"ד סי' ב' ס"ט ובסי' ק"ט ס"י ובסי' רפ"א ס"ג ועיין בספר ישועות יעקב סק"ט שכ' דלענין גט כ"ע מודים דאסור לכתוב ומהראוי לדקדק בזה מאד כי בעו"ה שכיח הדבר ונעשה להם כהיתר כו' ע"ש) ובענין צדוקי ובייתוס' ובענין. ממזר ופצוע דכה וכרות שפכה ע"ש:
ביה"כ ושבת ה"ז בטל. עיין בס' רביד הזהב פ' תצא שכ' יש להסתפק אם כתב בשמאל דפטור אבל אסור אולי דהוי פסול ולא בטל ע"ש:
ואין לגרש בלילה. עבה"ט (ועמ"ש לעיל סי' כ"ו סק"ז) ועיין בתשו' נו"ב תניינא סי' קי"ד שהאריך לקיים דברי התה"ד בשם א"ז. ומתחילה עלה בדעתו דאולי עובדא של הא"ז הי' בגט ע"י שליח דצריך לומר בפ"נ ובפנ"ח והוא שטרות דאין מקיימין בלילה כמבואר בח"מ סי' מ"ו ס"ד וכ' הש"ך שם סק"ה דאפי' בדיעבד לא הוי קיום ואין חילוק בזה בין שטרות לגט אפי' במקום עיגון. וא"כ הוי כאילו מסר השליח הגט ולא אמר כלל בפ"נ ובפנ"ח שאם אינו נוטלו הימנה וחוזר ונותנו לה הגט פסול עד שיתקיים. ועוד י"ל כי אולי עובדא זו הי' שנכתב ונחתם ביום ואז אין לו תקנה למסרו בלילה אם לא ע"י שליח כמבואר בש"ע סי' קכ"ז ס"ה. ושוב ראה בתשו' הרא"ם סי' פ"ב הביא דברי הא"ז מפורש דאפי' נתינת הגט מידו לידה שא"צ קיום אין לעשותו בלילה מידי דהוי אחליצה כו' ואם כי הדברים האלו תמוהים צריך אני לקבל דמיון שלו ולבטל דעתי ובפרט כי ראיתי שכן הוא גם דעת רש"י ז"ל בריש סנהדרין בד"ה המיאונין. והאריך עוד לסלק כל הסתירות שבתלמוד נגד זה ושורש דבריו לחלק בין נשואה לארוסה וכתב דבזה גם כל ראיות הפר"ח בטילים ע"ש באורך ועמ"ש עוד משמו בס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ד בהגה. וע' עוד בסה"ג סעיף פ"ט ס"ק ובביאורי לסדר גיטין בסג"ר אות ד':