שצריך שיאמר. עיין בתשובת הרדב"ש ח"ב סי' תקפ"ט שנשאל המביא גט ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ ויש עדים לקיים את הגט אם ה א מותרת לשליח. והשיב אם היו מקיימין הגט קודם שיתננו לה שוב לא היה צריך לומר בפ"נ ובפ"נ והיתה מותרת להשליח אבל כיון שלא נתקיים הגט בתחל' והותר' האשה על פיו של השליח אף על גב דיש עדים לקיים אסורה לשליח שהרי על פיו הותרה ואפילו שיחזור ויקח הגט מידה ויקיימנו ויתננו לה לא הועיל כלום שהרי על פיו הותרה בתחלה ואשה גרושה הוא מגרש עתה כו' ע"ש וכן מבואר בתשובת הרא"ש שהביאו הטור לקמן ס"ס קמ"א ע"ש והוזכר גם כן בבד"ה כאן:
שהעיד לאשה. כתב בס' בית מאיר וז"ל מלשון זה משמע דוקא עד המעיד הא במסיח לפ"ת דלא נתכוון להעיד מותר לישאנ' אמנם מדברי הרשב"א יבמות כ"ה ד"ה גזלן משמע דאף מל"ת אסור וצ"ע קצת דאילו היה שייך בעדות כזה לחשוד במכוין אמאי גזלן דד"ת כשר בו עכ"ל. (ובגליון ש"ע של הגאון רע"ק זצ"ל נ"ב ואם העיד במסל"ת י"ל דרשאי לישא אותה ע' בס' עזרת נשים סי' י"ז סקל"ב עכ"ל):
בפני נכתב. עבה"ט בשם ב"ש שכ' משמע דאפי' בא"י כו' ועיין בס' בית מאיר שכ' עליו ובזה בהדיא שלא כדברי הרשב"א שכ' ומסתברא לי דבא"י נמי כו' ע"ש:
דאף בשנים. עיין בתשו' נו"ב ר"ס ל' שכ' דלכאורה קשה איך יליף הרמ"א זה מדברי הגמ"י והתו' ביבמות דהם איירי במיאון ועידי מקח וחליצה ועידי גט דבכל אלו צריך שנים ואחד אינו מועיל וא"כ אף שהשני לא יעיד שקר בשבילו מ"מ הלא השני לבדו אינו מועיל ועדות עצמו קצת כיעור יש בו כיון שעל פיו ניתרת אבל ב' המעידים לאשה שמת בעלה שאפי' חד סגי ואין אחד מהם צריך לעדות חבירו מדוע לא תנשא ע"פ עד א' להשני וזה קשה ג"כ על המחבר שכתב הטעם שאין שנים מצויים לחט' בשביל אחד דתיפוק לי' דכל א' מותר ליש' אותה כיון שאינה נשאת על פיו ולכן נראה דכוונת הש"ע אפילו היכא דאינו נשאה ע"פ עד א' לחוד כ"א ע"פ שנים כמו במלחמה או בקטנה או כגון שהעיד א' מתחילה שהוא חי עדיין ושוב העידו שנים שכבר מת וע"ז שפיר כתב הרמ"א דבעל נפש ירחיק מזה אבל היכא דסגי בעד א' והעידו שנים פשיטא שאין כאן מיחוש כלל שישאנה אחד מהם כיון שא"צ לעדותו כלל ליכא כיעור כלל וגם בעל נפש א"צ לחוש כלל ע"ש. ולע"ד אף שדבריו נכונים מצד הסברא קשה על זה מדברי הט"ז וב"ש (עבה"ט סק"ג) שכתבו דה"ה בשלשה כו' דהרי בשלשה לעולם אינה ניתרת על פיו שהרי יש שנים בלעדו וצ"ע:
בשנים. עבה"ט ועיין בס' בר"י שהביא דגם הלבוש כתב בהגהת פרישה דבשלשה אף בעל נפש א"צ להרחיק וע"ש עוד מ"ש על דברי הכנה"ג:
והיו הנשים. עב"ש סק"ח עי' בס' קרבן נתנאל ספ"ב דיבמות:
נשותיהם חולים. הוא מדברי הנ"י ועיין בס' ישועת יעקב סק"ה שכ' וז"ל וטעמא דמלתא נ"ל לא בשביל דחייש שתמות אשתו דרוב חולים לחיים ובמה שיבא לאחר זמן אין חשש ואמנם באמת אף ביש לו אשה הרי יכול לישא אחרת עלי' מדינא אלא שאין דרכן של בני אדם לעשות כך בזמן שיש לו אשה אבל בחולנית אפשר שמחמת זה שהיא חולנית ישא אחרת ולפ"ז יש לי מקום ספק בזה. אחר תקנת רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו אף שאשתו חולנית אין חשש. ומסתימת דברי הרמ"א לא משמע כן ולא ידעתי זו מנין לו עכ"ל: