במאכל ובמשקה. עבה"ט ומ"ש לכן אם הבת משרתת שלה כו' אע"ג שלא התנה. עיין בס' ב"מ שתמה ע"ז מה ענין זה לזה שם באחר שחייב עצמו לפי כבודו וזה כבודו במשרת שיקנה לו צרכי אכילה ולא שיקנה בעצמו משא"כ אשתו שחייבת במלאכת בעל כמבואר סי' פ' כו' ואפי' להמבואר שם סעיף ז' אם הכניסה לו כו' וה"ה לדידן אם הכניסה ממון שראוי לשכור לה משרתת שבודאי חייב לשכור לה וכי משום הא מחוייב לשכור מי שהוא רוצה בלי ספק בידו הברירה לשכור מי שלבו חפץ וא"כ מאין יתחייב במזונות בת אשתו הא כמה אמתלאות יוכל ליתן אף למונעה מביתו ומכ"ש מלזונה על שלחנו ובט"ז עצמו מסיים חייב לתת לה מזונות אחר מותו. וזה נמי לע"ד אינו לא מבעיא בעניה שאדרבא מחוייבת במלאכת היורשים כ"ז שניזונית כבסי' צ"ה ס"ג שבודאי אין טעם אלא אפי' בעשירה שהכניסה ממון וכל זמן שניזונת הדין לע"ד להשכיר לה משרתת מ"מ אין מחוייבים לשכור בתה ומכ"ש כי אמרה איני זז מבית אבי שאין לה אלא כפי ברכות הבית פשיטא שאינם חייבים אפי' במשרתת סתם כי זה בכלל ב"ה ברובא ומשרתת לבשל או לקנות לאחד ה"ה לשנים ומה"ת החיוב במזונות בתה דוקא לכן לע"ד אף שהב"ש סתמו להלכה מ"מ צ"ע עכ"ד ע"ש:
במקום שתהיה אמה. עב"ש ס"ק י"א מ"ש בשם הט"ז דחייב ליתן מזונות לכלתו אף אם מת הבן. ובתשובת שבו"י חולק עליו וכמ"ש בבה"ט סק"ז. גם בס' ב"מ חולק על הט"ז בזה ע"ש. ועיין בתומים סי' ס' דמאריך בזה ומסיק לעשות פשר וכ' על כל זה לאחר שני חזרה אבל תוך שני חזרה תקנת שו"ם לנ"ע אין לחייבו במזונות דהי' התקנה מפני עגמת נפש והיש עג"נ גדול מזה ובלי ספק דהוא בכלל התקנה עכ"ד ע"ש. גם בס' ישועות יעקב סק"ה האריך בזה ומסיים גלל כן דברי הט"ז לא נראה בעיני ובפרט להוציא ומ"מ כבר בא מעשה לידי ועשיתי פשר דבר אף שלא מרצון הצדדים כיון שכבר הורה זקן עכ"ל. ועיין בתשו' אא"ז פנים מאירות ח"ב ס"ס קמ"ד שכ' דהדבר ברור שאף לדעת הט"ז דוקא במתחייב לבנו לזונו עם כלתו ומת הבן אבל איפכא היכא שהאב מתחיי' ליתן מזונות לבתו ולחתנו ומתה הבת בודאי גם הט"ז מודה שפטור מליתן מזונות לחתנו ע"ש: