אין צמידים בכלל. עב"ש שהקשה דהא לעיל סי' צ"ט מבואר דדבר שנותן להתנאות שמין לה בכתובה ותירץ דאיירי כאן שפירש חוץ מכתובה גם י"ל מ"ש כאן דאין הצמודים בכלל לא נ"מ אחר מותו אלא בחייו דאינו מחוייב להניח לה להתקשט בהם ע"ש ועיין בק"א לס' כתובה שכ' דמעיקרא לק"מ דהתם מיירי בבגדים שעושה מרצונו הטוב לאחר נישואין שפיר אמרינן שלא הקנה לה רק בהיותה תחתיו להתנאות בהם אבל מה שהוא מחייב בשעת נישואין דחשיב להרי"ו כמכירה ולא שייך זה כיון שהוא מדעתה ג"כ דעי"ז נשאת לו והוקנה לה לעולם וכה"ג מחלק הב"ש עצמו בסי' צ' ס"ק נ"ב ע"ש. ומ"ש עוד הב"ש לתרץ קושיית הט"ז. עיין בס' כתובה שם:
ואם אמר מלבושיה כו'. כ' בספר כרם שלמה וז"ל בשו"ת שער אפרים סי' קכ"ד הביא ראיה ממשנה סנהדרין פ"ד שאין המנעלים בכלל מלבוש דחשוב שם מלבוש בפני עצמו ומנעול בפני עצמו ע"ש ול"נ להביא ראיה דמנעלים בכלל מלבוש מהא דאיתא במס' שבת ק"כ ולובש כל מה שיכול ללבוש כו' וחשוב שם בי"ח כלים ושנו מנעלים (עיין ביאור הגר"א ז"ל) . ועיין בתשובת שבו"י ח"א סימן כ"ד הובא קצת בפ"ת ליורה דעה סימן רי"ח סעיף קטן ב'):