המגרש את אשתו. כתב בר"י אות א' יש להסתפק אשה שנתגרשה בגט כשר מה"ת ופסול מדבריהם והלכה וזינתה אי מותרת לחזור לבעלה לכתחלה אי אמרינן דקרינן בה ונטמאה מדרבנן כיון דאגידא ביה וגיטא מיפסל מדרבנן או דילמא הואיל והגט כשר מה"ת אף דזינתה מותרת לבעלה והאריך בזה והביא ראיות דמותרת לחזור לבעלה ע"ש באורך:
מותרת לחזור. עח"מ וב"ש ועיין בזה בתשובת מהרש"ך סימן ל' ובתשובת מהרי"ט ח"א סימן י"א ובס' בית מאיר ובס' ישועות יעקב סק"ד:
ויש אומרים דוקא כו' עיין בתשובת נו"ב סוף סימן י"א לאחר שביאר שם בנדון השחלה דידיה יובא לקמן סי' קט"ו ס"ו ס"ק ל"ו דיש מקום להתירה לחזור לבעלה ולא אמרינן שויא אנחד"א מחמת שגילתה דעתה קודם שהודית שרוצה להודית על שקר כתב וז"ל אמנם מטעם אחר אסורה אשה זו לחזור לבעלה הראשון שהרי גירשה משום ש"ר ומבואר בסי' י' ס"ג שלש דיעות במוציא משום ש"ר כו' וא"כ לדעת הרמב"ם שהוא היש מי שאומר פשיטא שאין יכול לחזור ולקחתם ואפי' לדיעה האמצעית ג"כ אסורה דע"כ לא בעינן שיאמר משום ש"ר אני מוציאך אלא בש"ר בעלמא שלא נאסרה לו ע"פ ב"ד והוא מעצמו גירשה אבל בנ"ד שהשיב שהוא מאמין לדבריה והורה לו הרב שמחויב לגרשה עדיף טפי מאמר מעצמו משום ש"ר ולא עוד אלא שאפשר שאפילו הדיעה הראשונה מודה בכאן שהרב הורה לגרשה וע"פ הוראת הרב שהאשה נאסרה עליו גירשה עדיף מכפליה למלתא וכמ"ש התוס' קדושין מ"ט דדברים שאנן סהדי לא בעי תנאי כפול כו' וה"נ אין לך אנן סהדי יותר מזה ואף שמ"מ אין לבטל עכשיו הגט מחמת זה כיון שאמר בשעה שגירשה בפי' שמגרש בלי תנאי וביטל כל התנאים כנהוג בינינו בשעת סידור הגט מ"מ לא גרע מכפליה למלתא דג"כ מיירי דלא כפליה לתנאי' רק למלתי' לכן נראה שהבעל אסור להחזיר גרושתו הזאת עכ"ד. גם בס' ישועות כתב וז"ל ובתשובה אחת ראיתי שכתב דאם הסכימו הב"ד שיגרשנה משום קול ואח"כ נתוודע שהיה שקר בזה לא בעינן שיאמר לה ואינו רשאי להחזיר' שאין לך גלוי דעת גדול מזה ואולי כיון בתשובת הגאון נו"ב רוצה לומר דכ"ז אינו אלא במגרש מעצמו אבל אם הב"ד אומרים לו חייב אתה לגרשה אסור להחזירה לכ"ע וא"כ אף צריכי' לומר לו הוי יודע כו' וצ"ע כי לא נראה הכי סתימת הפוסקים ועין סי' קי"ז בב"י וח"מ (סק"ג) קושיית הר"ן ותירוצו בדין מגרש שאין לה וסת משמע להיפך עכ"ל גם בתשובת חתם סופר סי' כ"ה תמה על הנו"ב בזה מכח דברי הר"ן הנ"ל ובתוס' ביאור וז"ל ובמח"כ נעלם ממנו דברי ר"ן פ"ב דשבועות בדין אשה שאין לה וסת כו' למדנו מהר"ן דג' דינים יש היכא דכופין להוציא אפי' אמר בפי' משום כך אני מוציאך אינה אסורה לחזור לו דלא מצי למימר אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשך שהרי כופין להוציא והיכא דאסור' ואין כופין א"צ אפי' אמיר' ואפ"ה אסור' לחזור לו והיכא דליכא איסורא אלא הוא חושש לש"ד או נדר אז כשאומר משום ש"ר כו' אסורה להחזירה וא"כ בעובדא דהנו"ב דהמורה פסק לו שמחויב להוציאה ל"ש לומר אילו הייתי יודע וכ"כ בס' בית מאיר עכ"ל ובעניותי לא זכיתי להבין השגתם על הנו"ב הנ"ל ודאי אילו הוה הוראת המורה הנזכר שיכופו אותו להוציא היה תמיהתם שפיר אך כפי הנראה מה שפסק המורה שמחויב להוציא הי' ע"פ דברי הש"ע בסי' קט"ו ס"ו ואם היה מאמינה ודעתו סומכת על דבריה ה"ז חייב להוציאה וא"כ הרי מסיים שם אבל אין כופין אותו ומסתמא גם המור' ההוא פסק כך וא"כ זה דמי לדין הב' היוצא מהר"ן הנ"ל ואיכא אדרב' סייעת' לדברי הנו"ב מהר"ן כנ"ל וצ"ע. וע"ש עוד בתשו' ח"ס שכ' דהטור והש"ע הוסיפו וכתבו משום ש"ר שיצא עלי' וכוונתם לאפוקי אם לא יצא ש"ר אלא הבעל רוח רעה מבעתו וחושד בכשרים כפפו' בן יהוד' סוף גיטין כו' דודאי מותרת לחזור לו ע"ש):
ויש מי שאומר ע' בס' ישועות יעקב שכ' דבתשובת מהרמ"ב סי' ל"ד כתב דרוב הפוסקים הסכימו דסתמא מותר להחזירה וכן נכון לדינא עכ"ל: