וא"ר אלעא משום ר' אלעזר בר"ש כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע וכו' פירש רש"י הוכח תוכיח להוכיח מי שמקבל הימנו וכתב מהרש"א על דברי רש"י מלשון כפול נפקא ליה ובעלמא דרשינן מיניה הוכח תוכיח מאה פעמים. והן עתה בא לידי ספר חדש זה שמו כתנות אור על התורה להגאון בעל פנים מאירות וראיתי להרב ז"ל פ' דברים שכתב שדברי מהרש"א תמוהים מאד ואגב חורפיה לא דק דבמציעא דף ל"א אמרינן הוכח אפי' מאה פעמים תוכיח אף תלמיד לרב וא"כ מהוכח לבד משמע ק' פעמים. ולש"ס ק' מאי קאמר תוכיח למה לי הא מיניה שמעינן מי שאינו מקבל תוכחת זה תורף דבריו ז"ל. ונעלם ממנו דבערכין דף ט"ו דריש ק' פעמים מתוכיח. וכבר הסמ"ג והרמב"ן והר"ן והרב הנמקי מקשו הסוגיות אהדדי וכתבנו בעניותנו באריכות במקומו. ובמ"ש הרי"ף כאן דדריש מדלא נקט הוכח הוכח או תוכיח תוכיח ל"ק מה שהקשה הרב הנז' על הש"ס. ובמקום אחר הארכתי בס"ד:
שנאמר אביך ציוה לפני מותו. ראיתי להרב עיון יעקב שכתב וז"ל לכך חשד יוסף לאחיו לפי שראו שמת אביהם ומיד התחיל צרת השעבוד כדפירש"י ריש פ' ויחי ואיתא ברבה מגילה א"ר יששכר ומה מי שמוחל ואומר לא אתם שלחתם אפ"ה נענשו שנשתעבדו במצרים מי שאינו מוחל עאכ"ו והטעם דלמה לא מהני מחילה בעבירות שבין אדם לחבירו צ"ל ע"ד דאי' פ"ג דברכות אר"י כל המספר אחר המת וכו' דידעי ולא אכפת להו וכו' צורבא מרבנן דקב"ה תבע ביקריה וא"כ י"ל ג"כ ביוסף שהיה צורבא מרבנן וכו' אעפ"י שהוא מחל הקב"ה תבע ביקריה וכו' עכ"ל ומ"ש שמיד שנסתלק יעקב התחיל צרת השעבוד לא שעבוד ממש דהרי יוסף הצדיק מלך כמה שנים ואז"ל שכל זמן שאחד מן השבטים קיים לא התחיל השעבוד. אך בצר להם שנכנסה יראה ופחד בלבם ומזלייהו חזי שיהיו בשעבוד וגם נצנצה בהם רוח הקדש וידעו מהשעבוד. וכן ראיתי להרא"ם ריש פ' ויחי שכתב קרוב לדברים אלה והוסיף שהתחילו סימני שעבוד בפה רך ואין צורך לידחק בזה שהדעת נותן דבמלכות יוסף לא חזו כההוא סימנא רק אימה חשכה נפלה עליהם מצרת שעבוד שיהיה אח"ך כמדובר:
ומה שהביא הרב עיון יעקב ממאי דאתמר במדרשא הלא היא ברבת אסתר רבתי א"ר יששכר וכו' אפ"ה נענשו שנשתעבדו במצרים וכו' הרואה יראה שם במדרש אסתר רבה ע"פ הרצים יצאו דחופים וכו' והמלך והמן וכו' שהלשון כך הוא ומה מי שמוחל וכו' ראה עד היכן היא מתוקנת שהרי עד ימי מרדכי אותו עונש של מכירת יוסף קיים מי שאינו מוחל עאכ"ו. ולא נזכר במאמר זה שעבוד מצרים. אך סברא זו דשעבוד מצרים בשביל מכירת יוסף לא נפלאת היא ולא רחוקה ויש כמה מאמרי רז"ל בזה ובזהר חדש ע"ש:
ומאי דישנו בנותן טעם והביא ראיה מההיא דאמרינן דאשתעי בתר מר שמואל והגם דלא אכפת להו למתים צ"מ קב"ה תבע ביקריה. אינה ראיה דאימור דהיכא דלא אכפת ליה כגון שדיבר אחרי מותו דלא היה קפידא ולא מחילה קב"ה תבע ביקריה. אבל בחיים דקפיד ושוב האומר או עושה רע נכנע ובא ושאל ממנו מחילה ומוחל בלב שלם אימור דמהניא מחילה אפי' יהיה צורבא מרבנן. אמנם יש ראיה ממ"ש בספר חסידים דהא דאמרינן האב שמחל על כבודו כבודו מחול היינו בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב ע"ש בסי' תקע"ג. ובזה יתישב מ"ש ספ"ק דמגילה דיעקב אבינו נענש על כבוד או"א ויש לחקור דודאי יצחק אע"ה מחל לו ואמאי נענש. ובהכי ניחא דבביטול מצות כבוד או"א חוטא עם אביו ועם ה' אשר ציוה כבד את אביך והאב מוחל חלקו אבל מה שחטא לה' מי יוכל למחול לו. ובפרט שהקב"ה מדקדק עם חסידיו וכו' וכן ביוסף הצדיק אעפ"י שהוא מחלם מה שחטאו לה' לא היה יכול יוסף הצדיק למחול. וכ"כ הרב מהר"ש יפה במאמר אסתר רבתי הנז' וז"ל עד היכן היא מתוקנת דאע"ג דאיהו מחיל מ"מ מה שחטאו לה' שעברו על כי יגנוב איש נפש מאחיו אין בידו למחול עכ"ל ועוד כתבתי בענינים אלו במקומו: