א"ר יוחנן ז' בעילות בעל אותו רשע וכו' ראיתי להרב באר שבע בתוספותיו על הוריות על דף יו"ד הביא מ"ש רד"ק דמ"ש בויקרא רבה פ' כ"ג שמיכה שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע הוא מכחיש זה וכתב עליו שרי ליה מריה שריחק דברי ר' יוחנן וכו' ואפי' ר"ל דאמר שמי כאן היינו שמעיד על כונתה שהיתה לש"ש להתיש כחו עכ"ד והאמת דלשון שלא נגע בה אותו רשע הוא קשה אלא שהרב באר שבע לא הביא לשון זה ע"ש וכן כתב הרב יפ"ת שם דר"ל פליג על ר"י ואין טעם לפרש לא נגע דקאמר הכא להנאתה שלא נתכוונה אלא לש"ש עכ"ד גם מ"ש הרב כלי יקר דמ"ש ר' יוחנן הוא דנראה בעיניו בשכרותו ושחת ארצה ע"ש באורך הוא דבר קשה וכלא סוגיא מוכחת להפך דהטיל בה זוהמא ומס' הגלגולים לרבינו האר"י זצ"ל משמע דבא עליה ז' פעמים כפשטן של דברים. והרמ"ע במאמרות מאמר חקור דין חלק ה' סי' יו"ד וי"א כתב דנתעברה ומשם יצא ר' עקיבא עש"ב. ור' יוחנן נמי סבר דרשת שמי כה מעיד רק יאמר שמי כה מעיד שלא נהנית:
והא קא מתהניא וכו' טובתן של רשעים וכו'. על פי האמור יש מי שפירש כונת הכתוב מז' צ"ז אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. הכונה אוהבי ה' כמו יעל שנאו רע שונאים לרשע דטובתן רעה היא לצדיקים. וכי תימא איך באה יעל לעשות כדבר הזה לז"א שומר נפשות חסידיו כלומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם דהנשמות עשוקות בסט"א יצילם כמו הכא ביעל שהיו בסיסרא נשמות עליונות ולזה הוצרכה יעל להיות עמו להוציא לאור הנשמות הקדושות אשר בו וזהו שאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת רבי עקיבה שמשם יצא ר' עקיבה. [ואפשר לרמוז כי ר"ת שומר נפשות חסידיו הוא נחש רמז שהנחש עשק נפשות חסידיו ועיין בקונטריס זה בגטין פ' הנזיקין מ"ש בעניותי על דברי הרב מהר"ם שיף שפקפק בזה שרבי עקיבא יצא מסיסרא ע"ש]:
טובתן של רשעים וכו' פירש"י ששונאין את הרשעים וקצה נפש הצדיק בהנאתן הלכך לאו הנאה היא וראיתי להרב עיון יעקב שכתב על דברי רש"י הללו וז"ל ונראה דרש"י מוכרח לזה דאל"כ איך כולל וקאמר כל טובתן אלא ודאי כפרש"י אך לפ"ז קשה מה מקשה הש"ס בשלמא התם דילמא מדכר שם ע"א וכו' הא הטעם פשוט כפרש"י וצ"ע עכ"ל:
ואיברא דהדבר קשה מאי פריד בש"ס לפי פירש"י ולא עוד אלא דבנזיר דף כ"ג ע"ב מייתי הא דטובתן של רשעים ולא פריך בשלמא וכו' ומשני כי הכא ורש"י מפרשה כדאמרו בסוגיין דהתם מדכר ע"א והכא דשדי בה זוהמא וכ"כ התוס' שם. ואפשר לישב דהש"ס מקשה שפיר בשלמא התם ולא ניחא לש"ס לפרושיה כמו שפירש רש"י ששונאין הרשעים וקצה נפש הצדיק בהנאתן. דמדה זו הוא לאנשים דעלמא ששונאים איזה אדם ומתוך השנאה אם עושה טוב נפשם קצה בו כמ"ש אמנם ליעקב אע"ה לא יכולנו לומר זה כי קדוש הוא לאלהיו ואם השונא יעשה טוב לא יקוץ בהנאתו כי לא כאנשים דעלמא הוא כי מדה זו היא ממדות החומר ויצר לב האדם וצ"ל גבי יעקב אע"ה דהטעם דילמא מדכר ע"א דאיכא משום לא ישמע על פיך. ומדר' יוחנן משני לקושית והא מתהניא מעבירה דטובתן וכו' ויליף מקרא מטוב עד רע משמע דגבי יעל נמי לאו משום דמתוך שנאה קצה בטובה דאינה מדה מצד הקדושה שהטובה תהיה רעה ומוכרח דאיכא טעמא ומשני דשדי ביה זוהמא:
אמנם עדיין צריכין אנו למודעי דעין רואה דלבן קיים אזהרת השמר לך ולא הזיק ליעקב ואם לבן הבין במאמר מטוב עד רע דהיינו משום דלא מדכר ליה ע"ז איך עשה ההפך וא"ל למה גנבת את אלהי ואח"ך אלהי נחור שכיוין לע"ז כמשאז"ל. אלא מוכרח שלבן הבין דמתוך שנאה ששונאים קצה נפשם בהנאתן וזהו כונת רש"י שפירש כל טובתן וכו' ששונאים וכו' וקצה נפש הצדיק וכו' להודיענו פשט הכתוב [מה שהבין לבן במה שא"ל מטוב ועד רע] ולישב דלא יקשה איך הזכיר שם ע"ז וז"ש רש"י תכף שמא דע"ז למה גנבת את אלהי והוא היה שומר האזהרה וכמ"ש יש לאל ידי וכו' אמר אלי השמר לך וכו' וא"כ אמאי מדכר ע"א אלא מוכרח דהבין פירוש אחר והוא מה שפירש"י ששונאים וכו' שיורד על פי מדותי"ו של לבן מהסט"א ודוק הטב: