גם במדעך. יעי' מדרש קהלת פסוק זה דף קי"ב א' כל דרשה זו וכאן הכוונה לדרוש ד"א על מ"ש הוצא את המקלל כמ"ש בסוף הסימן:
נמשל כבהמות נדמו. דורש כופל לשון נמשל על שבכל האברים הוא שוה לבהמה ונדמה פי' מלשון וידום אהרן שהבהמה שותקת שאין בה כח הדבור מפני כבוד האדם וטובתו וכמ"ש בהדיא במ"ר פר' כ' סימן י"ד וז"ל להודיעך שחס הקב"ה על כבודן של בריות וידע צרכן וסתם פי הבהמות שאלו היתה מדברת לא היו יכולים לשעבדה ולעמוד בה וכו' וזהו אדם ביקר בל יבין שיש לו כבוד ויקר ויתרון על כל הברואים בענין הדיבור והדעת אך אם לא יבין יקרותו נמשל כבהמות שנדמו בלא כח הדיבור שאין היתרון כלום מאחר שאינו מבין היתרון כנ"ל:
מלך שלפניך וכו' מלך שבדורך. בקוה"ר שם הגירסא בהיפך תחלה מלך שבדורך ואח"כ מלך שלפניך אצל דוד ששאול המלך היה לפניו וגירסא זו שבקה"ר נראה נכונה יותר:
זה העורב וחכמת טיירין. כמ"ש במ"כ בשם הערוך ובמ"ע הביא תרגום יונתן ע"פ כי נחש ינחש וכן הביא המ"כ ועי' במ"ר פר' י"ט ריש סי' ג' וערומים בטייר:
אזנים לדרך ואזנים לכותל. פי' אם תדבר בדרך וידמה לך שאין שומע עכ"ז סוף שישמעו דבריך מאחר שהדרך הוא מקום הילוך ב"א וכן אצל כותל אולי יש מי אחורי הכותל ששומע ואינך מרגיש:
מכף כל אויביו ומיד שאול. הרי ששאול נקרא אויבו ואמר שירה על מפלתו כך מ"ש יבושו ויבהלו כל אויבי הכוונה ג"כ על שאול ובקה"ר הגירסא לא כך היית אומר יבושו וגו' לא כך היית אומר ביום הציל וגו' והם שני ענינים פסוק יבושו הוא קללה ופסוק ביום הציל הוא שירה על מפלתו ועל זה התפלל דוד שימחול לו כמ"ש שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני על השירה שאמר על שאול כמ"ש במסכתא מועד קטן דף ט"ז ועיין פסיקתא רבתי פר' כ"ו סימן ה' ועי' פר"א פר' נ"ג מה שפירשתי שם דבר נפלא בפרק נ"ג:
יוליך את הקול. ובעל כנפים יגיד דבר הרי קול ידבר וכמ"ש וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע:
הטבה כהטבת נרות. כמ"ש בהטיבו את הנרות שהאירו דבריהם לפניו כמאור המנורה. שי"ר פסוק יונתי דף י"ח א' מכילתא יתרו פסוק וידבר אלהים:
כהטבת הקטורת. שבעת הכתישות הקטורת היו אומרים הדק היטב היטב הדק שהקול יפה לבשמים כך היה חביב עליו דברי ישראל זו שמעתי מהר"ר זלמן מסוחיוואלע ואשר נראה לי בטעם פלוגתתם כמ"ש ד"ר פר' ז' סימן יו"ד שהבאתי שם שתי דעות על פסוק היטיבו א' דקאי על אחר מתן תורה שאמרו קרב אתה ושמע כפשוטו ודעה ב' דקאי על מ"ש קודם מתן תורה שאמרו נעשה ונשמע ומ"ד כהטבת הנרות שאחר הדלקתם מטיבים סובר כדעה א' על הקול שאחר מ"ת ומ"ד כהטבת קטורת שהוא בעת עשייתם קודם הקטרתם סובר כדעה ב' על הקול שקודם מ"ת ושניהם סוברים שהמעשה היא מ"ת:
להם הוא קצפון. וזהו דבריכם ויקצוף שהקצף הוא מצד המקבל כפי חטאו גורם לו קצפון אך הדיין אינו קוצף רק פוסק כפי הדין:
זה משה. חוזר עתה לענין הפרשה ובשביל מאמר זה הובא כל דרשה זו לכאן והמקלל קלל גם את משה כשיצא מחויב מבית דינו. ועיין לעיל פר' ל"א בסימן ד' מלך אסור:
מחצב של סנפירינון. שמ"ר פר' מ"ו סימן ג' נדרים דף ל"ח:
שטס כעוף ועלה לשמים. זה משה שטס כעוף ועלה לשמים כצ"ל ועל כן נקרא עוף השמים והוא הוליך את הקול להקב"ה ששאל ממנו מה דינו של מקלל כמ"ש לפרוש להם ע"פ ה' ובעל כנפים יגיד דבר זה משה שהגיד הדבר שנצטוה מה' לישראל לסקול את המקלל. ומ"ש מסיני צ"ע שלפי סדר הפרשיות משמע שהיה באוה"מ ולפי הכלל שכל התורה נאמרה בסיני ונשנית באוה"מ א"כ לא היה המדרש צריך לפרש ואולי דורש סמוכים שמיד אחר פרשת מקלל כתיב וידבר ה' אל משה בהר סיני ללמד שפרשת מקלל נאמרה בהר סיני ויותר נראה על שדרש עוף השמים ובעל כנפים על משה על שעלה לשמים וזה היה בסיני א"כ ג"כ מ"ש יוליך את הקול ויגיד דבר ג"כ היה בסיני: