רעותיה. רעות בלשון ארמית רצון רעוא וזהו רעותי' פי' רצונו:
הלכות ומדות. כי במשנה נשנו הלכות בקיצור בלא דרשות המדות אך במכילתא ות"כ וספרי נשנו ההלכות בפלפול המדות:
דאגר גינה אכל צפרין. מי ששוכר גינה אחת ושומרה היטב שלא יאכלו הצפרים את הפירות ואת הצפרים הבאים צודה אותם ואוכלם. אך מי ששוכר גינות הרבה ולא יוכל לשמרם כולם. הצפרים אוכלים כל פירותיו ולא יוכל לצודם:
מרי אסיאן. אוסיא פירושו שדה וכל המצטרך לה וכמ"ש שמ"ר פרשה כ' סי' י"ד יו"ד אוסיות פי' שדות:
נחת זה יום השבת. כמ"ש ונחת שולחנך מלא דשן וכתוב בשבת וקראת לשבת עונג גם פי' מלשון למען ינוח עבדך וגו':
בשובה ונחת. ובלשון הירושלמי קורא לשבת שובה:
יפה שעה אחת. אבות פרק ד' משנה כ"א כ"ב משנת ר' יעקב והוא ר' יעקב בר קורשוי הנזכר כאן והוא ר' יעקב סתם שנזכר במשנה ובברייתא ובכל דרשות אלו דורש מ"ש ורעות מלשון רעוה ורצון שאם הוא מלשון רעה היל"ל ורעת רוח או ורוח רעה וע"פ מדה ט' דורש בכל דרשה מהו הרעות רוח:
זה קומץ המנחה. עתה דורש מה שהוא שייך לענין הפרשה של קומץ המנחה של העני וכמ"ש בסדר שמיני פסוק י"ז ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה וזהו מלא כף נחת:
טעונה כפרה. פי' נושאת כפרה כמ"ש באשר יוכלון שאת כמה דיכלין למטען: