לכן אמור לבני ישראל אני ה'. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים:
מלבא לקחת לו גוי. ולא חשב ר"ד או הנסה אלהים כי היא הקדמת דברים ומתיבת לבא מתחיל הענין וסיומו בתיבת גדולים גם אינו חושב סוף הפסוק ככל אשר עשה שהוא חזרת דברים הנ"ל ולא הזכיר והלביש השם אלא בעיקר תיבות עצם ענין הגאולה ותיבת לבא הוא מעיקר הגאולה שנגלה עליהם וגאלם:
גוי שני. גוי ראשון קאי על ישראל מקרב גוי היינו המצריים ולא רמז השם בו. עי' ב"ר פר' מ"ד סימן י"ט ובד"ר פר' א' סימן י"א והכי איתא התם כך הבטיח הקב"ה שיגאל את בניו בב' אותיות וכשגאלם גאלם בע"ב אותיות ורומז לשם ע"ב שיוצא מפסוקים של ויסע ויבא ויט ע' זוהר ריש בהעלותך. ושמו של הקב"ה ע"ב אותיות ובש"ר שם הגי' ע"ב שמות וכולל מהפסוקים הנ"ל שבכל פסוק ע"ב אותיות ונשלב השם ג' אותיו' בכל שם אות מכל פסוק ואגב שהזכיר הפסוק של גוי מקרב גוי הזכיר הדרשות שעליו: