אם על פיך יגביה נשר. כל הענין בתנחומא כאן סימן ג'. וגם שם לא ינוח לידע הפירוש הנכון כי נשתבשא הגירסא בשני המקומות אך הגי' הנכונה כמ"ש בפסיקתא רבתי פר' מ"ז אלא גדול אתה מאהרן וכו' וכבודו היה מלא הבית ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת כי מלא כבוד ה' (את בית ה') ובזמן שהוא (ר"ל הכהן גדול) נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי בין שני בדי הארון הוא שאמר איוב (פי' בספר איוב שאמר לו הש"י) אם על פיך יגביה נשר אר"ת על פיך היה הקב"ה מגביה כבודו בין שני הכרובים בכניסתו של אהרן יגביה נשר זה הקב"ה כנשר יעיר קינו. וכי ירום קינו סלע ישכון ויתלונן אע"פ שהיתי מרים ראשי כבודי בכניסתו אלא סלע ישכון כשהיה יוצא היה חוזר וממלא את הבית ד"א סלע ישכון בבנין ראשון שהיה שם ארון ואפילו בבנין שני שלא היה שם ארון אלא אבן היה שם היה כבודי על שן הסלע ומצודה. ד"א ישכון תשובה למי שאומרים הן שאמר הקב"ה אני בונה ביהמ"ק ובנה אותו וחטאתם החריבו ועוד אינו נבנה אמר לו שכן אינו אומר אלא סלע ישכון לן אינו אומר אלא ויתלונן היכן הוא מלין על שן סלע ומצודה משם חפר אוכל משם תייר לו את השנה אם טובה ואם רעה כשהיה כ"ג מתפלל ואומר יהי רצון וכו' ואין חפר אוכל וכו' מלשון ויחפרו לנו את הארץ למרחוק עיניו יביטו שהיתי מגלה מה אני עתיד לעשות לרחוק ואחר כל הכבוד הזה כשנכנסו בניו להקריב שלא ברשות לא הקפתי להם אלא חנקתי שני אפרוחים שנאמר ואפרוחיו יעלעו דם ואעפ"כ לא סלקו כבודי מהם אלא ובאשר חללים שם הוא השכינה שאו את אחיכם מאת פני הקודש כאדם שאומר לחבירו הכנסו העבירו את המת מפניו של אבל עכ"ל. והמדרש והפסיקתא מלמדים זה על זה ומה שחסר כאן מילא כאן ועל המעין להתבונן בשני המקומות. וענין הדרשה שלפי הפשט יקשה מ"ש אם על פיך יגביה נשר שאין כאן הודעה חדשה לאיוב שהכל יודעים זה שהנשר מגביה לעוף ואיך ילמוד מזה לענין היסורים שלו שלא להתרעם ע"כ דורש ע"פ מדת ממשל ועל פי גז"ש שהיא תוכחה נפלאה לאיוב שאהרן שתק על יסורים שלו וקבל באהבה ואתה מתרעם וכלשון הפסיקתא אלא גדול אתה מאהרן:
מציון מכלל יופי שם הופיע חסדו לברוא העולם. ומ"ש דתנינן יומא דף נ"ג ב' במשנה. ודורש כפול לשון סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה סלע ישכון בבית ראשון על שן סלע בבית שני שהאבן שתיה היה יוצא מן הארץ כמו שן ועי' ב"ר פר' מ"ח סימן ו' מצודת סלעים משגבו אלו ענני כבוד כמ"ש כאן סלע ומצודה ודורש עוד ויתלונן לינות הרבה היינו לעתיד לעולם ועד וכאן צריך לגרוס תחילה משם חפר אוכל מלשון ויחפרו וכו' מתוך אותה אבן שתיה היה כה"ג מתפלל בסיפוק מזונותיהם (של ישראל ואומר יהי רצון) מספר כד הקמח וכו' ואח"כ כיצד היתה תפלתו של כה"ג וכגירסת הפסיקתא כן הוא בספר כד הקמח לרבינו בחיי ובפירושו על התורה ג"כ ומ"ש לינה אחת ליתא שם ושם. ותפלה לכה"ג לדורות אך אהרן היה מתפלל כפי דורו:
אפרוחיו מגעגעין באדמה. בערוך ערך עגעג ובדם ענבים סותו תרגום ירושלמי מגעגעין בדמא. ובויקרא רבה ריש אחרי מות ובפסיקתא דא"מ ואפרוחיו יעלעו דם חמי גוזליו מגעגעין בדמא ושתיק עכ"ל. וכוונתו שתיבת עגעג פי' מלשון כסכוס ופרפור וגלגול כענין הכביסה ובמדרש איכה פסוק בלע ה' דף ע"א תרנגלת מגעגע בקיטמא ובמדרש תהלים כ"ג הבאר מעלה להן מיני דשאים והיו מגעגעין בהן וכן הוא בשי"ר פסוק נופת תטופנה דף כ"ז ופי' מתגלגלין:
שם הוא השכינה. היינו הנשר הנ"ל שהוא הנושא של כל פסוקים אלו שדורש: