כמתי יחזקאל. פי' כמתים שהחיה יחזקאל ומביא ראיה מתחית המתים על יצירת הולד:
זה שפשט ראשון. שתחלה נבלה העור והבשר הרכים ואח"כ הגידים הקשים ונשארו העצמות וכשהחיה אותם העלה על העצמות גידים ואח"כ בשר ועור אך יצירת הולד מחדש יהיה כמו היום:
הוי חיים וחסד. פסוק זה נאמר אחר הפסוקים הנ"ל הלא כחלב תתיכני וגו' וע"כ חתם בו המדרש ותיבת הוי אינו שייך כאן שהרי לא פתח בפסוק זה ובילקוט כאן ליתא וכן בב"ר שם ליתא ואולי נמשך לכאן מסי' ג' מפרשה זו:
וברצונו של הקב"ה. כשעולה ברצונו לפקוד האשה שתתעבר:
משל לחלב. עי' ב"ר סוף פרשה ד' ופרשה י"ד סי' ה' שם:
ותלד גם היא. את טבח ואת גחם וגו' ומדקאמר גם היא שכמו שמלכה ילדה בנים זכרים כך פלגשו גם כן ילדה בנים זכרים ויותר היה לו להביא פסוק הקודם לזה הנה ילדה מלכה גם היא בנים וגו' ואח"כ כתוב ובתואל ילד את רבקה וכן הוא בתנחומא כאן ריש סימן ג' וצ"ע ועי' נדה ל"א פסוקים אחרים:
מבקיע כריסה ויוצא. פי' שמיד שהיו נבראים העצמות היתה מפלת אותם או שהיו מנקבים את מעיה ויוצאים:
לפי שבעוה"ז בא לחתום בנחמה. כי בעוה"ז תלד האשה בעצב בשביל קללת האדם. ולעתיד תוסר הקללה וכמ"ש והמליטה זכר: