עתיד הקב"ה. ב"ר פרשה ט"ז סימן ד' ע"ש:
ופשו פרשיו. ובפסוקים הקודמים הנני מקים את הכשדים וע"ז אמר ופשו פרשיו:
הוא פרת הוא אדום. כמ"ש בראשית ל"ו עשו הוא אדום שתיבת הוא מיותר כאן לדרוש גז"ש על אדום:
פורה דרכתי לבדי. ובפסוק הקודם מי זה בא מאדום ומ"ש בעסוקן פי' בשעה שעסוק ומושל:
והנה אימה זו בבל. ב"ר פרשה מ"ד סימן י"ז מכילתא יתרו פסוק וכל העם רואים:
שפרת ורבת. פרת נוטריקון פ' פרת ר' רבת ת' תפלה:
שפרת ורבת והצירה. בב"ר ט"ז שם הגי' פרת שהפירה והצירה לבניו וכן צריך להגיה כאן והפרה מלשון ביטול כמו הפרת נדר ומ"ש ג' פעמים ורבת הוא מיותר ועומד הוא למחוק וכצ"ל פרת שהפירה והצירה לבניו (או לעולמו של ישראל) פרת שהפירה והצירה לביתו:
נחש זו בבל. כמ"ש ד"ר פרשה ס"ח סוף סימן י"ג ובריש יוסיפון שהיו עובדים לנחש ושרף זו מדי מרמז על המן כנ"ל ושרף הוא ג"כ נחש:
מקול נפלם רעשה. ירמיה מ"ט:
ראה דניאל. תיקון הלשון דניאל ראה כנ"ל הנביאים ראו אברהם ראה ולקמן אמר משה ראה:
אם זכו מן ימא. דורש שכאן כתוב סלקון מן ימא והם המלכיות הקדומות המבוארות שם בפרשה קדמייתא כארי' ובירמיה הכתוב על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם וגו' שיעלו מן היער לא מן הים והם בכ"מ מדה ט"ו ע"כ דורש ומכריע זכו מן ימא לא זכו מן היער שחיות היער קשים מן החיות של ים. עי' שיר פסוק כמעט שעברתי דף י"ט ב' מדרש תהלים פ' וילקוט שם וכאן חסר וצריך להגיה כמו שם:
ממכיא לית היא ממכיא. פירש הערוך מלשון נמיכות וכ' המ"ע תרגום שפל מן העור מכוך מן משכא ועי' אבות דר' נתן פרק ל"ד ההפרש ביניהם ביתר ביאור ובשי"ר שם הגי' בהפך מיער ממכי' ומימא לית הוא מכי' מלשון הכאה ומכה ודרך אחד לשתיהם:
א"ת שניין אלא סניין. הוקשה לו מאחר שמפורש קדמייתא כארי' ותנינא דמי' לדוב הרי שהן משונות א"כ מ"ש שניין דא מן דא מיותר ע"כ דורש א"ת שניין אלא סניין מלשון שנאה ששונאים את ישראל כל אחד יותר מחבירו. ובשי"ר שם איתא שמכותיהן משונות זו מזו:
ירמיה ראה אותה ארי'. כמ"ש על כן הכם אריה מיער הנ"ל עלה ארי מסובכו. עי' שמ"ר פ' כ"ג סי' ה'. ובירמי' מ"ט במשא אדום כתיב הנה כאריה יעלה מגאון הירדן:
כנמר זו מוקדון. וס"ד ושלטון יהיב לה וזהו שאמר מעמדת בגזרותי' פי' ששלטה על התורה והדת:
שלשתן בלילה אחת. שאצל קדמייתא כאריה וגו' תנינא כדוב וגו' אחרי כנמר וגו' אינו כתיב רק פעם אחד לילה אצל כולם אך אצל הרביעית כתוב עוד הפעם בחזווי ליליא וארו חיוה רביעיא ע"פ מדה יו"ד שני לילות:
ששקולה כנגד שלשתן. וע"כ כתוב חיוה רביעיא דחילא ואמתני ותקיפא ג' לשונות של תקפה כנגד ג' החיות ומ"ש עוד ויתירה פירושו לר"י שיתירה מכל אחת מהנ"ל על שהיא כנגד כולם:
כף אל כף. תחילה כתוב חרב חרב הוחדה וגו' היא הוחדה חרב וגו' מגורי אל חרב וגו' הרי ד' פעמים חרב ע"פ מדהיו"ד כנגד ד' חיות הנ"ל ואח"כ כתיב ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול שיכפל החרב האחרון הנ"ל כנגד שלשה הנ"ל שע"כ כתוב בפסוק זה ג' פעמים חרב שהיא שקולה כג' הנ"ל וזהו חרב חלל הגדול. ותירץ ר"ל שע"כ כתוב ותכפל לבד מ"ש חרב שלישיתה שלבד שתהיה משולשת עוד תכפל וכמ"ש ויתירה כנ"ל:
משה ראה. בשביל מאמר זה הובא כל הדרשה לכאן:
את גמולך שגמלת. ור"ד בת בבל השדודה וזהו את הגמל ע"פ מדת ממעל מלשון גמול:
דריוש האחרון. עליו בלבד רמז במ"ש השפן:
זו פרס. צ"ל זו שעיר:
ר"י ור"ל. פירשתי לעיל:
אסף ומשה. עי' ב"ר בריש פרשה ס"ה וש"נ ומבואר:
שפרט דוד. מיני שבחים והילולים בפרט אמר נ"נ בכלל בפסוק אחד:
ודי מהלכין בגוה. שהם מתגאים כנגד השי"ת שכתוב בו ה' מלך גאות לבש כמו נ"נ שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון הרי כשהזכיר גאות אינוש בשעה שמודה להשי"ת כוונתו ג"כ על גאותו של הקב"ה:
וכל קרני רשעים. וכמ"ש אצל נ"נ בפסוק אעלה הנ"ל אך אל שאול תורד וגו':
זו מדי וכו' עד כרש מלך פרס שפרס ומדי ממלכה אחת ע"כ מביא ראיה מפרס למדי. וס"ד כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית וגו':
ואומרת מי לי בשמים. לעיל סוף פרשה ז' פרשתי בדרך המדות:
נחלתי ר"ע וחביריו. ס"ד קא דריש על זקן הכבדת עולך מאד זה ר"ע שהיה הזקן שבכל הרוגי מלכות שהיה בן ק"כ שנה כמ"ש ב"ר פרשה ק' סימן יו"ד וכמ"ש תנחומא תזריע סימן יו"ד בהדיא על זקן הכבדת עולך מאד זה ר"ע. ומ"ש וחביריו הם יו"ד הרוגי מלכות וצ"ע שפסוק זה ודומיהם כתוב אצל כשדים כמ"ש בפסוק הקודם ובואי בת כשדים ור"ע הרגו טורנוסרופוס שר רומי היא החיה הרביעית ונ"ל שדורש ס"ד מ"ש יקראו לך גברת ממלכות על רומי שעליה אמר בפסוק שאחר זה ותאמרי לעולם אהיה גברת וגו' האומרה בלבבה אני ואפסי עוד וכמ"ש לעיל סימן זה בדברי ר"י ור"ל וכן מצאתי בילקוט ישעיה מ"ו:
זו ארם. עי' ב"ר פרשה ס"ג סימן ח' מדרש תהלים פ' פסוק יכרסמנה חזיר מיער וג' מלכיות הראשונות גררו אחריהם מלכיות בבל גררה מדי מדי גררה מוקדון מוקדון גררה ארם ואחר זה כתוב וביומיהון די מלכיא אינון יקים אלהי שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל וגו' והיא תקים לעלמיא ועי' מדרש קהלת פסוק מה שהיה הוא שיהיה פ"ה ב':