1
שכל מי שמתאבל. שאינו שמח בהבלי עוה"ז וצופה לאחריתו ביום המיתה איש כזה מגביר אהבת תורה ומצות באהבת הש"י:
2
למדה שיש לה פרעון. כי המות שוה בהכרח לכל והגומל חסד למתים סוף סוף ימות גם הוא ויגמלו עמו חסד כמ"ש חז"ל דספד יספדוניה דקבר יקברוניה ודידל ידלוניה. אך המשתה אף שהוא מצוה אולי ימות ולא יפרע:
3
נותנת בחיים ובמתים. האבלות שהחיים מתאבלים וגם המתים כמ"ש ונפשו עליו תאבל:
4
שיש בה פיוס. שאצל המות מתבטלים קטטות ומריבות ומי שהיה לו מריבה עם המת מפייסו אך במשתה ליכא כתובה דלא רמי בה תיגרא וכדומה בשאר שמחות: