זה אדם הראשון. כמ"ש הן האדם היה וזהו מה שהיה ומ"ש שנאמר ויקח ה' אלהים את האדם היינו שקרא אותו ואמר לו אדם בא לגן עדן והניחו שם ושם כתוב ויצר וכו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו ודרשו בב"ר פרשה י"ז סי' ד' שקרא לעצמו שם אדם וכבר קראו השי"ת כן כמ"ש ויקח ה' אלהים את האדם וזהו כבר נקרא שמו קודם שקרא עצמו אדם. ועי' שמ"ר פרשה מ' סי' ב' מה שדרשו על פסוק זה:
ונודע אשר הוא אדם. ולא אל שמתחלה טעו המלאכים שהוא אל ועי' פדר"א פרק י"א ועי עוד ב"ר פרשה חי"ת סוף סי' יו"ד ושם מבואר:
ואמר לו כי עפר אתה. תחלה היה כמו אל ועתה כי עפר וכו' וזהו מ"ש כאן בס"ד ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו:
זה משה. כמ"ש ומשה היה רועה:
ונודע לכל כי זה משה נביא. ומ"ש אשר הוא אדם פי' הוא מובחר האדם גדול וחשוב מהכל רבו של נביאים וכמ"ש כי זה כל האדם ועכ"ז ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו כשאמר רב לך אעפ"י שאצל העגל טען ודן עמו. ועי' ב"ר פרשה ז' סי' יו"ד ודוק ולזה הביא כן כאן ענין העגל:
זה ירמיה. כמ"ש בריש ירמיה אשר היה דבר ה' אליו וזהו מה שהיה:
בטרם אצרך. היינו בספרו של אדה"ר כמ"ש שמ"ר פרשה מ סי' ג' הנ"ל ומ"ש ולא יוכל לדין עם שהתקיף ממנו כשאמר לו אל תאמר נער אנכי: