הדורות מתכנסין. במ"ש לעיל בפסוק כל הנחלים שהמתים שיחיו עתידים לומר שירה:
שירו לה' שיר הדש. וס"ד ישאו מדבר ועריו וגו' ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו ותרגם יונתן על המתים שיחיו שיאמרו שירה:
יורדי הים. מאחר שכתוב מקצה הארץ שפי' מקצה הארץ עד קצה הארץ למה פרט יורדי הים הרי הם בכלל קצי הארץ ע"כ דורש על דורו של משה שירדו לים ועלו ואמרו שירה כמפורש בתורה ובתיבת יורדי מרומז ג"כ תיבת דורו וכמ"ש אז ישיר משה ודרשו במכילתא פסוק זה אז שר לא נאמר אלא ישיר נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה שגם אז ישיר משה ובני ישראל:
למה נקרא שמו חזיר. עי' ויק"ר סוף פרשה י"ג ותבין כאן:
שעתיד להחזיר לבעליה. וזהו מה שהיה הוא שיהיה:
עתיד הזאב וכו'. פי' שעתידים החיות לעבוד את הצדיקים לעתיד לבא וכמ"ש אצל נ"נ וגם את חיות השדה נתתי לו לעבדו ומאחר שלא נתקיים בעוה"ז עתידין להתקיים לימות המשיח ורבנן סוברים כשמואל שאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד:
מוציא כרוז ומכריז. כל זה צ"ע מה דורש ומנין לו ושני כרוזים למה:
וגנזה לעתיד. וזהו מה שהיה הוא שיהיה שכל דבר חידוש שהיה בעולם לשעה עתיד להיות לימות המשיח. תחש וקרש שבת פרק ב':
כגואל ראשון. וזהו מה שהיה הוא שיהיה:
פסת בר בארץ. חתיכת בר ופי' פת לחם מלשון פתות אותה פתים וס' ות' קרובים במבטא ומתחלפין: