בשכר המצות. שמאחר שכל חיות ב"א הוא מברכת השדה היה לו להקדים ברכת השדה ולומר תחלה ברוך אתה בשדה ואח"כ בעיר. ע"כ דורש שהברכה באה ע"י המצות שאדם עושה ומצות שבעיר רבים וקרובים ותדירים ע"כ מקדימם ואחר כתבי זאת מצאתי כן בתנחומא בהדיא כאן בסי' ד' וז"ל היה צריך לומר ברוך אתה בשדה ברוך אתה בעיר ע"ש התירוצים והתירוץ הב' שם כמו כאן ורבנן דורשים ע"פ מדה ט' כתיב ברוך אתה בעיר ע"י שנתברכת בשדה:
מדבר במשה. הוקשה לו שהרי בתחלה @88 דף קיד ע"א יוצאים ואח"כ באים והיל"ל תחלה ברוך אתה בצאתך ואח"כ בבואך וע"כ דורש על משה שהביאה קודם היצאה שהיה ברוך מיד בבואו לעולם שקירב לבתי' בת פרעה כמ"ש ויק"ר פרשה א' סי' ג':
יחי ראובן. וכמ"ש בת"א שם יחי ראובן בחיי עלמא עי' ב"ר פרשה צ"ח סימן ד' יבא משוי ממים ויקרבך ועי' ב"ר פרשה פ"ב בסי' ב' שדורש פסוק זה על יעקב:
בפרגמטיא. כפשוטו בבואך לעיר בסחורה ובצאתך לסחורה והיל"ל תחלה היציאה ואח"כ הביאה וזהו שאמר ודוד מפרשה שדוד הקדים היציאה לביאה רק בתורה בא להורות על הדרשות הנ"ל:
בביאתך לעולם. כבר הוא ברוך שהנשמה טהורה מבריאתה מן החטא וברכה ותזכה שכן יהיה גם בצאתך מן העולם. ועיין קה"ר פסוק עת ללדת ועי' ב"מ דף ק"ז: