כי לוית חן. פשוטו מלשון עטרה כי העדי של הראש הוא העטרה וכמ"ש במדרש משלי א' אם עשית כן נעשין ד"ת נזר לראשך אלא שא"כ היל"ל כי עטרה הם לראשך ע"כ דרש לוית מלשון חיבור כמ"ש הפעם ילווה אישי וכמ"ש וילוו עליך מענין לויות ולולאות וכאן פי' שיתחברו אליך ויסבבו אותך לעת זקנתך שאז נעשה רש וחלש בכחו ועמי הארץ מתבזים בזקנותם אך ת"ח יותר מתכבדים בזקנותם וכמ"ש באבות הלומד מן הזקנים וכו' וא"כ מהו לראשך א"ת לראשך אלא לרשיותך ע"פ מדה כ' ומדת ממעל ועי' חולין דף נ"ג בא"א ע"פ המדות:
המצות מלוות אותך. ר' פנחס דורש לוית מלשון לווייה בלשון חז"ל ובתרגום אונקלוס ואברהם הולך עמם לשלחם אזיל עמהם לאלוויותהון ומ"ש הם לראשך לפי הפשט ע"פ מדה ט' וי"ז ועטרה לראשך כמ"ש ועטרת תפארת בראשך על שהמצות מלווה אותך בחן ע"כ הם נעשים עטרה לראשך:
אם עשית לך דלת. לשון המדרש ראיה לדעת הרמב"ם שאין הבית חייב במזוזה אלא א"כ העמיד לו דלתות וא"כ עיקר הראיה ממ"ש ובשעריך וכמ"ש הבית יוסף בשם הרמב"ם לחכמי לוניל ולא הביאו המדרש הזה שמפורש כאן דלת:
כי יקרא קן צפור לפניך. בדרך כי כל המצות שחשב הם במקום ישוב שאין מצוין כל כך העופות בקניהם שעיקרם בדרך ביערים: