תינוק שנולד כשהוא מהול. ב"ר סוף פרשה מ"ו שבת פרק י"ג ובירושלמי הלכה ב' יבמות ריש פרק הערל ומ"ש מהו שיהא מותר למול הכוונה למול בשבת כמ"ש ב"ר שם אליבא דרבי אליעזר בנו של ריה"ג ובירושלמי שם ושם דורש מפסוק המול ימול שאפילו שנולד מהול חייב למולו מה"ת ומאחר שחייב למולו חייב גם בשבת ומ"ש מפני בריתו של אברהם אבינו ע"ה כמ"ש בראשית י"ז ט' ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך וגו' זאת בריתי אשר תשמרו וגו' המול לכם כל זכר:
שתי מלות. ע"פ מדה י' היינו כשיחתוך העור החיצון יקרע את העור הפנימי:
למולות שתי מילות. בירושלמי פ' הערל דר"ע נפיק ליה המול ימול על שתי מילות מילה ופריעה מילה וציצין דסובר לשונות כפולים רבויים הם אך ר"י דסובר לשונות כפולות דברי תורה כלשון בני אדם יליף מפסוק למולות ע"ש השנויים שדברי ר"ל שם בא"א אך כאן אין השנוי מפסיד לא רציתי להאריך כמ"ש שם:
וכשם שרחמיו על האדם. עי' ויק"ר פרשה כ"ז סי' יו"ד ומש"ש כך רחמיו על הבהמה שלא יקריבנה עד שתבא לכחה ותרגיש בהנאת העולם ולרחם על אמה שתשתעשע בוולדה עד שתשוב לבריאותה שע"כ כתוב ויקרא כ"ב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' וכן פסוק אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד שם הוא וזה ג"כ מכח הרחמים וכן על העופות כמ"ש כאן וכמ"ש ורחמיו על כל מעשיו ומ"ש ברכות דף ל"ג במשנה האומר על קן צפור יגיעו רחמיך וכו' משתקין אותו הענין בזה אעפ"י שהוא מרחם על הכל אך אנו נצטוינו לשמור מצוה מגזירת המלך ולא בעבור הרחמים אך לדרוש טעמי המצות גם זה אחד מן הטעמים הרבים שיש לכל מצוה משום רחמים ומאן דאמר שם בגמרא מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית סובר ג"כ שטעם המצוה משום הרחמים אלא שמתפלל כשם שרחמת על זה ולא על זה הרי שמטיל קנאה בין הברואים וירבו עליו קטיגוריא שכשם שמזכיר שאינו מרחם על אחרים כך לא ירחמו עליו: