לי גלעד ולי מנשה. וס"ד מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי:
אר"ל עד שהם מבני יהודה. רומז למ"ש במ"ר פ' י"ד בסי' א' אמר סימא בשם ר"ל ומ"ש עד שהן מבני יהודה מאמר אחר הוא שם בריש הפרשה יהודה מחוקקי אחיתופל דקאתי מיהודה וכאן צ"ל עד שהוא מיהודה:
שופת אני למואב. הוקשה לו מ"ש מואב סיר רחצי וכי בסיר רוחצים. והלא בסיר מבשלים. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה וי"ז שהם שני ענינים סיר על שהיתה של קדרה אצל האש כמ"ש יחזקאל י"ד ג' שפות הסיר שפות עד שיתבשל פי' עד שיבוא העת שלו ומ"ש רחצי דורש על זה במ"ר שם דרשה אחרת:
מהו על דרום. ע' שמ"ר פ' ל' סי' א' שהוא שייך כאן:
הכל מוכן לעשות תשובה. כמ"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך כדלעיל פרק ב' סי' כ"ג וכ"ד וזהו והיה עקב תשמעון שבסוף הכל תשמעו לי יחשבו אלי ובכן תזכו שאשלוף נעלי וכמ"ש במ"ר שם אני שולף נעלי ודורכן בעקב רגלי:
למכור אותו קוריסין. מלשון יין שהקריס פי' חמוץ ומקולקל וכאן פי' עבד רע ומקולקל שנמכר בזול ע' לקמן פ' ז" סי' ט' כלשון זה ותהיו סבורים שבאופן זה מכרתי אתכם בגלות בזול ואינכם עוד שלי חלילה לא כן הוא אלא כל מה שיסרתי אתכם הוא מחמת שאתם יקרים אצלי וחפצי בכם רק בעונותיכם נמכרתם עד שתשובו ואז אשוב עליכם:
אין לכן אלא שבועה. ע' שמ"ר פ' ו' סי' ד' וש"נ ודורש עקב כמו עקב הרגל סוף הגוף וכאן אינו מפורש איזה סוף ע"כ דורש מפסוקי עמוס דשם מפורש עקב אצל היסורים והתשובה וא"כ היל"ל בסוף ע"כ דורש עוד על מ"ש אשליך נעלי ומרמז עוד במ"ש עד שתשמרו מצותי עד העקב שיעשה כולה בשלימות שלא יניח ממנה כלום כמ"ש רש"י בחומש מצות קלות שאדם דש בעקביו והוא מהתנחומא וכמ"ש תהלים קי"ט הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. ובזוהר מאריך בזה מאד:
ג מה כתיב למעלה. ע' מה שכתבתי לעיל פ' ב' ריש סי' כ"ח וכן כאן היינו הפסוק של סוף ואתחנן לחברם עם ריש פ' עקב שעל שהוא אל נאמן ע"כ תשמעו וכמ"ש בסוף הסי' ודורש נאמן על שאינו כופר במה שבידו ושומר באמונה ע"כ הביא המשל משמירת פקדון:
בימי ירמיה. רמז למ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' י"ב בימי ירמיה (דף קה ע"ב) בקשו לבוא לידי מדה זו לצאת מתחת ידו ורשותו של הקב"ה אל תחת יד כוכבים ומזלות ולא הניחם הקב"ה ולזה אמר כאן שבימי ירמי' רצו ליקח הפיקדון שהפקידו אצל הקדוש ברוך הוא מה שהאבות הכניסו עצמם גופם ונפשם וכל זרעם לדורות עולם אל תחת כנפי השכינה:
מה מצאו אבותיכם. בירמי' ב' מה מצאו אבתיכם בי עול כי רחקו מעלי וסוף הענין ההמיר גוי אלהים וגו' ועמי המיר כבודו בלא יועיל וסתם אבותיכם הם אברהם יצחק ויעקב ואיך אמר כי רחקו מעלי ע"כ דורש שהוכיח את ישראל שבדורו על ענין פקדון ושבועות אבות ובריתם שרצו ישראל לבטל ורומז למ"ש כאן בסוף ואתחנן ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם וזהו שאמר המדרש על כל מה שנשבעתי לאבותיכם וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' כאלו כתוב מה מצאו בי עול על מה שנשבעתי לאבותיכם:
נשבעתי שאני מברך. אמר כאן שני ענינים שקיים להם. א' שהרבה אותם ע"י משה שברך אותם שאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו' כאשר דבר לכם שדבר לאבות בשבילכם שירבה אתכם. ב' שהוציאם ברכוש גדול כי שני ענינים אלו מרומזים בפסוקים של סוף פ' ואתחנן לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' ויפדך מבית עבדים וגו' ופי' לא בעבור שאתם רבים מכל על כן חשק בכם אלא כי אתם המעט שאתם ממעטים עצמיכם כמ"ש חולין פ"ג תנחומא ואתחנן סי' ג' הובא ילקוט סוף ואתחנן ורש"י בחומש הרי מרומז כאן שהרבה אותם כי קיים נהם השבועה וכן קיום ההבטחה של רכוש גדול מרומז במ"ש ויפדך מבית עבדים וכמ"ש קדושין דף י"ד והפדה שבעלה מסייע בפדיונה שנותן כסף מכירתה ויוצאה וכן במצרים נתן להם כסף מכירתם ויצאו שמ"ש ויפדך מיותר שהי' די במ"ש הוציא ה' אתכם ביד חזקה מבית עבדים ומאי ויפדך ע"כ דורש על הרכוש וזהו עומק דברי המדרש שחתם לפיכך אמר משה ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם היינו להרבותם כנ"ל מן ויפדך מבית עבדים היינו ברכוש גדול כנ"ל וכאלו כתוב ומויפדך שהוי"ו והמ"ם של ומשמרו נמשך גם אל תיבת ויפדך כאלו כתוב ומויפדך ע"פ מדה כ"ב ואחר שאתה יודע כל זה וידעת כי ה' אלהיך הוא האל הנאמן וכן בירמי' מה עול מצאתם אתם בי בענין פקדון ושבועה של אבותיכם שאתם רוצים לצאת מרשותי דוק ובחון בפסוקים ובמדרש:
לאוהבו של מלך. כוונתו למ"ש במשל הראשון שהפקיד אצלו פקדון ומת ובא בנו ומבקש את הפקדון אלא דכאן הוסיף בענין המשל שבעת שהפקיד הפקדון היו שם שני אסטרטיגין וי"ב בלביטין ואסטרטיגין פירוש שרים נציבים כמ"ש נציבי פלשתים ות"י אסטרטיגי פלישתאי ובלביטין פירושו בליוטין והכוונה גדולי ועשירי העם:
פקוד פקדתי אתכם. למה בלשון פקדו ולא אמר זכר זכרתי ע"כ דורש מלשון פקדון שביציאתם ממצרים יצאו מרשות עבודת כוכבים אל תחת כנפי השכינה לדורות עולם וכן מ"ש תפקדו אותם לצבאותם שהיל"ל תמנו אותם או תספרו ע"כ דורש מלשון פקדון ע"פ מדת ממעל וכמ"ש בידך אפקיד רוחי שזה היה תכלית כוונת המנין לעשותם חיל מלכו של עולם וצבאו ופקודיו:
מעשה ברבי פנחס. ירושלמי דמאי פרק א' ע"ש עוד מעשים נפלאים ממנו:
אמונתו של הקב"ה. שהצדיקים מפקידים בידו מעשיהם הטובים ועושה מהם פירות ופירי פירות אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ומקיים אמונתו לישני עפר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך:
כיון שאמר רבי פנחס בן יאיר כך. כי צדיק ה' צדקות אהב עם כל זה ישר יחזו פנימו שנושא פני צדיק וישר שבדור שיתפלל שיגמור כצדקו וכמ"ש השמים כסאו והארץ ונו' ואל זה אביט אל עני שעל ידו הארץ הדום וא"ל רומה על השמים שאם לא היה רבי פנחס בן יאיר מתפלל עליה היתה נטבעת אעפ"י שידע הקב"ה שעשה רצונו במים וכמו שאנו מחויבים להתפלל ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת שכך הוא רצונו שיעשה הכל ע"י תפלות צדיקים שמסר הנהגת העולם ע"פ מעשיהם ודבריהם ותפלתם כמפורש על אברהם שהתפלל אפילו על סדום אף כי על הצדיקים וקבל שכר על תפילתם ונח נענש ונתגנה על מה שלא התפלל על דור המבול וכן רבי פנחס בן יאיר היה ח"ו נענש אם לא היה מתפלל עליה כי בו היה תלוי לגמור מעשה צדקתו של הקב"ה התבונן בדתי צדיקו של עולם ועי' יבמות קכ"א מעשה כזו ברבי חנינא בן דוסא: