שקידש את ישראל. עי' שמ"ר פרשה ל"ג סי' ז' וש"נ ומבואר:
מה שכר נתן לו. עי' שמ"ר פרשה ל"ג בסימן א':
אורה של אש לבנה. שי"ר פסוק ראשו כתם פז ע"ש הגירסא. וכמ"ש מימינו אש דת למו שהדת שנתן לנו בימינו היא התורה היתה של אש ובדמיון ס"ת שלנו שעורה לבן ודיו שחור ומ"ש וחתומה באש אולי הכוונה על חתום הפרשיות שהי' בה סימן ניכר באש וגם יתכן שפי' שחתם את התורה והסתירה שלא יבינו סודותיה כל מי שאינו ראוי לזה כדמיון התינוק שהבין בחשמל ויצא אש מחשמל ושרפתו וכמ"ש אש לפניו תאכל ותלהט סביב. ומ"ש ומלופפת באש היינו שמכורכת סביבה בסודר של אש וכמ"ש שבת ס"ו לפופי ינוקי. גם יתכן על חיבור היריעות זה לזה שהיו מחוברים באש וכמ"ש וחברת את היריעות תרגם אונקלוס ותלפף. ופירוש זה הוא מבני המופלג ומופלא בתורה ויראה וכו' מהור"ר אברהם ישראל נ"י. ודברי המדרש זה אף שהם נשגבים מדעתינו והם דברים העומדים ברומו של עולם עכ"ז אין להרחיק פשוטם חלילה שנתן למשה תורה מן השמים כדמיון ס"ת שלנו בכל פרטי' ועיין שמ"ר פרשה נ' סימן ב' מה שכתבתי שם בפירושי. וכמו המלאכים שנראו לנביאים בדמיון איש לבוש בגדים (שופטים ו') בגדעון. ושם י"ג אצל אשת מנוח כמ"ש בזוהר על המלאכים ואליהו שיש להם לבוש שמתלבשים בבואם לעולם ועיין פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ב על המלאכים שנפלו מן השמים. ומלאכים הם של אש כמ"ש משרתיו אש לוהט. ובדמיון זה היתה התורה שנתן הקב"ה למשה מעור לבן ודיו שחור תפורה בגידין ומכורכת יפה במטפחות יפים עד שהיו יכולים לטלטלה וכמ"ש ביוסיפון שלנו שבחורבן בית ראשון הטמינו האש של מעלה שהיה על גבי המזבח במערה ובבנין בית שני שמצאוה בדמיון שמן על מים ולקחו מהם מלא חפנים ושפכוהו על הקרבנות שעל המזבח ונתלהב ונתלהט על המזבח כולו ועל כל הבית וטהרו וקדשו ואח"כ נתמעט מן הבית ונשאר על המזבח וכמין ציור של ביאור למאמר זה שפעם נקראת התורה תורת חסד כמ"ש ותורת חסד על לשונה ופעם נקראת תורת אמת כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא וגו'. וכן בדברי חז"ל פעם קראוהו רחמנא ופעם נתנה מפי הגבורה ואמת פי' דין וגבורה עי' ב"ר פרשה א' סי' ז' כפירושי ועור לבן רומז על התפשטות החסד בלא גבול וצמצום ודיו שחור רומז על הדין והצמצום של פרשיות פסוקים תיבות ואותיות ומקום של תגבורת הדין בתורה אצל העגל שאמר הניחה לי ואכלם ואז נתלכלך הקולמוס בדיו יותר מדאי והוצרך לקנחו לבטל הדין וקנחו בשערו וכמ"ש לעיל פרשה א' סי' י' שכלה שהיתה עומדת בחופתה מקנחת בשערה ואשימם בראשיכם לישראל בדמיון כלה בחופתה וכמ"ש עלובה כלה מזנה בחופתה וקינח משה בשערו בראשו שעמד בפרץ לפניו ואמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך משם נטל זיו הפנים כמ"ש במ"ר פרשה י"ט חכמת אדם תאיר פניו ע"ש בפירושי ועי' שמ"ר פרשה מ"ז סוף סימן ו' בקיצור והדברים מיוסדים ומפליאים אם תעיין בכל המקומות המצוינים: