דברים אחרים יתחדשו. שייך למ"ש ובחורב הקצפתם וכל הענין עד סוף הפרשה שמבואר איך שהתפלל ואיך נעתר להם בלוחות שניים והודיע להם משה שמע והבן ישראל שלא יהיה עוד כן וצריכים לשמור מאד שלא יחטאו:
ואתפלל אל ה'. מתחיל הפסוק י"ח עד פסוק כ"ו:
כיון שאמר לו הקב"ה. עי' שמ"ר סוף פרשה מ"א ומ"ש למשה ברקיע עי' מכילתא יתרו פסוק ויהי קול השופר הציע הרקיע על ההר וכן הוא בריש ת"כ במדה י"ג ועי' פר"א פרק מ"א רגליו בהר וכולו בשמים:
חמשה מלאכי חבלה. כמ"ש פסוק י"ט כאן כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' להשמיד אתכם הרי ד' לשונות של השחתה והם ד' מיני מלאכי חבלה והנה מכלה אין כתיב כאן והוא בסדר כי תשא ולכלותם מעל פני האדמה ועי' שמ"ר שם בא"א ועי' קהלת רבה פסוק וטוב משניהם:
שנים הקשים. כמו באדם תחלה נראה הכעס באף ע"כ נקרא אף ומתחמם הגוף וזהו חמה ואח"כ מדבר בכעס עד שניצוצות נתזים מפיו וזהו קצף וכ"ש כקצף על פני המים ואח"כ כשעושה מעשה בכעס אז נקרא משחית והשמד ומכלה כפי המעשה שעושה וכשמתחיל לשוב ולהשקיט כעסו תחלה נח מהמעשה של השמד ומשחית ומכלה ואח"כ משקיט הדבור הוא הקצף ועדיין נשארים האף והחמה הנסתרים ולהשקיט גם האף והחמה צריך החוטא לבקשות וסליחות ומחילות עד שישוב בראשונה ולזה קורא אותם שנים הקשיס והבן זה:
קומה ה' באפך. עי' שמ"ר מש"ש בפירושו:
עד שראה בעיניו. עי' שמ"ר ריש פרשה מ"ו כל הענין:
רבנן אמרין. שמ"ר פרשה מ"ג סי' ה' ועי' במ"ר פרשה י"ט סי' ל"ג:
ה' אלהים אל תשחת. משעה שהודעתם אלהותך וכמ"ש אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים מאותה שעה יש להם זכות שאל תשחת שלא להם צוית:
זוית ברקיע. פי' שדפק על כל שערי רחמים שאמר מאחר שנותן רשות לבקש ורוצה שאתפלל ונותן ניב שפתים בפי לדבר בתפלה כרצוני אין לי למנוע מלהאריך כי עת להאריך וזהו מה פום דבר מה שיש בפי דברי סברא וטעם ממלל פי' אותו אדבר וכמ"ש מפני שיבה תקום ותרגם אונקלוס מן קדם דסביר באורייתא ולשון המדרש כאן הוא מהתנחומא סדר תשא:
משפסק הסניגור. שפסק משה מלהמליץ על ישראל היה רוה"ק מלמד זכות למעלה וכמ"ש בפסוקי משלי שנאמרו ברוה"ק ועי' ויק"ר ריש פרשה ו' כל הענין וילקוט משלי כ"ד:
שנקראו רעים. שמ"ר ריש פ' כ"ז עי' מש"ש.
דכתיב ויפתוהו. שם ושם הגירסא מאחר שפיתיתם אותו בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ועיין עוד שם כל הענין וכאן קיצר:
אל תאמר אשלמה. תיבת אשלמה אינה בפסוק והוא ט"ס כאן והפסוק אל תאמר אשלמה רע קוה לה' ויושע אין לו ענין לכאן והפסוק אל תהי עד חנם אמרה רוח הקודש לישראל והפסוק הסמוך לו אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אמר רוח הקודש להקדוש ברוך הוא:
שלא להשתעבד בה. לסבול שלא תשרת אתכם כמו שהייתי משרתת אתכם שאני אמכם אבל אחרת לא תעשה כך ואתם מוכרחים להתרצות על זה ובנמשל שמשה שרת את ישראל במדבר בנסים עצומים בעמוד ענן ואש במן ובאר ושליו הכל מן השמים שלא יתכן לאחר לעשות כך:
כי לא תעבור. וגו' וצו את יהושע וגו' כי הוא יעבור ולא אני וכן דברים ו' כי יביאך ולא אני וכן דברים י"א הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא אני וכן מ"ש כאן אתה עובר ולא אני ואם היה אהבתם אותו באמת ובשלמות היו מתעוררים מעצמם לבקש רחמים עליו וגם בעבור טובת עצמם ומאחר שלא עשו כן מעצמם א"כ לא יועיל גם אם יאמר להם בפירוש וזה הכוונה במשל ובנמשל:
שנאמר את ה' אלהיך תירא. כתיב כאן בפרשת היראה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה עד את ה' אלהיך תירא וגו' ולפי מה שהתחיל בפרשת שמע ישראל פרשה ט' לא בצדקתך וגו' וידעת כי לא בצדקתך היה די במ"ש זכור אל תשכח את אשר הקצפת וכל ענין החטאים ולמה הזכיר התפלה ואח"כ פרשת היראה בתיבת ועתה משמע שנמשך מדבריו הקודמים עי' רש"י בחומש ולפי דברי המשל הכל על נכון שהזכיר התפלה לשתי כוונת. א' שידעו שמעתה תתחדש להם הנהגה אחרת כמ"ש בריש סימן זה. ב' אולי יבינו ויתפללו עליו כמ"ש שהתפלל הוא עליהם וא"כ יחיה חי עמהם שינהיגם כמו עד הנה ואין מן ההכרח להזהירם כל כך על עבודת השי"ת אך מאחר שלא הבינו ולא התפללו א"כ בוודאי יהיה אחר ולא הוא ויתחדש להם הנהגה אחרת שלא יסבול וישרת אותם כמשה בהכרח להזהירם על עבודתו ית"ש בזהירות גדולה יותר מאשר מחייו עי' לקמן פרשה ז' סי' יו"ד. ויתבונן הקורא איך תזל עיניהם למרחוק יביטו לחבר כמה פרשיות שיהיו שייכים זה לזה ע"פ המשל בקרסי הבינה: