מעשה שהיו רבותינו. הובא בילקוט תהלים מ"ז והביאה לכאן שהיה צרה גדולה כמו בימי המן אלא שהיה בסתר ועשו תשובה והתפללו שעי"כ זכו לישועה:
סנקליטין של מלך. יושבים בדין ובעצה עמו והם רבים אך היה אחד שהי' קרוב יותר למלך מכולם ונקרא סנקליטו של מלך:
מוץ אותה ומות. עי' מ"כ גם אפשר שהכוונה שיבלע אותה ויחנק ובתענית דף כ"ט איתא גמירא דכי גזרי גזירה ומית חד מנייהו בטלה הגזירה ובסנהדרין צ"ה איתא בת דינא בטל דינא וכאן שני העצות יחד שימות אחד מהם וישהו עוד שלשים יום להספידו ובטל דינא:
שמע לה ומץ. בילקוט הגירסא ומצץ:
להראות לה פנים. לנחמה על מות בעלה ועיקר ניחום אבלים הוא מראה פנים לאבל כמ"ש ב"ר סוף פרשה ח' אף מראה פנים לאבל שנאמר וירא אלהים עוד אל יעקב בבואו מפדן ארם:
אמרו רבותינו. בילקוט הגירסא אמרו זה לזה ואמרו ברמז ביניהם והיא הבינה ומ"ש כלומר הצדיק הזה וכו' דברי המדרש המה לבאר דברי חידותם:
נדיבי עמים. אותם שהתנדבו בעמים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך ונקראים עם אלהי אברהם שהוא הראשון שמסר נפשו על קדושת שמו כמ"ש סוכה דף מ"ג:
מגיני ארץ מאד נעלה. התחיל בנדיבים וסיים במגינים ודורש ע"פ מדת גורעין ומוסיפין וע"פ מדה ל"א וע"פ מדה ט' כאלו כתוב כי אלהים מגינים למאוד נעלה בארץ וזהו שאמרו לזה אני נעשה מגינים הרבה זה נתעלה מאד והכוונה לזה וכיוצא בו ולכל מי שיעשה כמעשיו ומ"ש מאד מאברהם פי' בפרט אחד היה ובשעה זו באמת אינו חלק אחד מאלפי אלפים מאברהם:
הלוך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל ובפסוק י"ד שובו בנים שובבים ובפסוק כ"א בכי תחנוני ישראל כי העוו את דרכם ובפסוק כ"ב עוד הפעם שובה משובה ישראל ועל זה השיבו בפסוק כ"ה נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו חטאנו פי' ואיך באלו פנים נשוב ועל זה השיב בפסוק הסמוך אם תשוב וגו' אלי תשוב אלא דכאן אינו מבואר למה לא יתביישו ומבואר בירמי' ל"א מילתא בטעמא ושני הפרשיות מלמדים זה על זה ומה שחסר כאן מילא כאן כי שם בפסוק ח' כתוב בבכי יבאו ובתחנונים אובילם ולא פירש טעם הבכי ומפורש כאן פסוק כ"א בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם וגו' ואח"כ אמר כי הייתי לישראל לאב איזה טעם הוא על מ"ש בבכי יבאו ומפורש כאן בירמי' ג' שבכו על שחטאו ומתביישים לשוב כנ"ל על זה אמר כי הייתי לישראל לאב. ועוד כוונו לפרש שזהו מה שכתוב עוד בירמי' ל"א פסוק י"ח י"ט כ' שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו' השיבני ואשובה וגו' בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי ואיך אשוב כנ"ל והשיב הבן יקיר לי אפרים לא אצל אביך אתה חוזר כנ"ל ומה שחסר כאן נלמד משם וכל זה ע"פ מדה י"ז:
איני כופר בכם. אע"פ שכפרתם בי אחר מעשה סיני ועשיתם העגל אני איני כופר בכם וכמ"ש חז"ל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני וזהו מ"ש אמרת לי בסיני ומעי המו עליו בשיר השירים ה' פסוק ד' ה' דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו שדרשו במדרש שי"ר פסוק פשטתי את כתנתי וגו' על מעשה סיני ובזה דורש מ"ש כאן הבן יקיר לי אפרים וגו' כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו ומ"ש על כן מיותר ודורש כי מדי דברי בו בסיני זכור אזכרנו עוד שאנכי לא אשכחך זה מעשה סיני על כן על שאמרו בסיני ומעי המו עליו על כן המו מעי לו וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדת ממעל ומנגד וכל זה נכלל במ"ש כאן ושבת עד ה' אלהיך על שהוא אלהיך וככל המבואר וכל מי שיפקח עיניו בפסוקים איך דרשו ע"פ המדות כנ"ל יבין שהדברים מאירים ושמחים: