ד"א. פי' ד"א כי תוליד וגו' בצר לך. ומ"ש מתוך ה' דברים פסיקתא רבתי פרשה מ"ד סי' ט'. ירושלמי תענית פ"ק סוף הלכה א':
ויאנחו בני ישראל. מן העבודה הרי צרה ותעל שועתם אל האלהים היא תפלה ותשובה שעל כן עלתה אל האלהים. ויזכור האלהים את בריתו וס"ד את אברהם את יצחק ואת יעקב. הרי זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל זהו הרחמים האמיתים שראה בענים:
מתוך הקץ וידע אלהים. שמ"ר סוף פרשה א' שידע שהגיע זמן גאולתם וסמוך מיד אחריו ומשה היה רועה הוא הגואל. וכל דברים אלו כתובים יחד בשמות ב' פסוק כ"ד וכ"ה סמוך למ"ש ומשה היה רועה:
באחרית הימים. בפסוק כתיב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים אך המדרש הביאו באחרונה כי כן הסדר הנכון וכמו שהיה במצרים שה' דברים גורמים הקץ וכן תהלים כתוב הקץ באחרונה וא"כ גם בתורה בפסוק בצר לך ע"פ מדה ל"א כאלו כתוב באחרונה ובפסיקתא שם מונה כסדר הכתוב כאן ומ"ש באחרית הימים הוא הקץ כמ"ש ב"ר פרשה צ"ח סי' ב' אשר יקרא אתכם באחרית הימים בקש לגלות להם את הקץ:
ודוד פירש אותם. במזמור ק"ו ד' פסוקים סמוכים יחד בסופו שכן היה בכל צרתם שצמחה ישועתם בקיבוץ ה' דברים אלו ושכן יהיה לעתיד: