מהו בכל קראנו. משמע שיש הרבה מיני תפלות ועונה את כולם ולזה דורש ע"פ מדה י"ז על שיש תפלה שנענית למ' יום ולכ' ולג':
ואתנפל לפני ה'. וס"ד את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה ואח"כ כתוב וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא הרי שנענית למ' יום:
לכ' יום. היינו כ"א ג' שבועות:
ואח"כ אמר ה' שמעה. ואח"כ כתוב ועוד אני מדבר בתפלה וכו' עתה יצאתי להשכילך בינה הרי שנענה אח"כ וצע"ג שתפלה זו של ה' שמעה ה' סלחה כתוב בדניאל ט' בשנת אחת לדריוש המלך ושם לא נזכר ג' שבועות כלל ובפרשה בשנת שלש לכורש וגו' בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבועים ימים ואיך אמר שאחר ג' שבועות אמר ה' שמעה וגו' אך לפי דרכנו ע"פ המדות יאיר לנו אמיתת הענין שחז"ל דרשו כן על שבאותה פרשה בדניאל יו"ד בפסוק י"ב כתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך וכאן לא נזכר שום תפלה ועל כרחנו שפי' על התפלה של פרשה ט' שהיתה בשנת אחת לדריוש ובמרום נשמעה תפלתו מיד ביום ראשון שנתן אל לבו להתענות ג' שבועות שמחשבה טובה כמעשה אלא שלא הודיעו לו עד שהשלים ג' שבועות כנ"ל ועל שביקש ה' שמעה וכן בב' פסוקים הקודמים ועתה שמע אלהינו הט אזנך ושמע השיב לו נשמעו דבריך ועל כוונה זו לא הביא המדרש פסוק אחר מכל התפלה הארוכה אלא פסוק זה של שמיעה להעמידנו על אמיתת הענין ע"פ מדת ממעל. ואחר כתבי זאת מצאתי כן בהדיא בסדר עולם פרק כ"ח וז"ל על פסוק ואני בשנת אחת לדריוש המדי ופסוק זה הוא בדניאל ריש י"א שהוא ענין אחד עם מ"ש בדניאל י' בו בפרק נאמר לו בתחלת חנוניך יצא דבר וגו' שבועים שבעים וגו' והיינו על שבתחלת התפלה של פרשה ט' כתוב בשנת אחת לדריוש כמו כאן בריש י"א וכן מ"ש שם יו"ד י"ב כי מן היום הראשון וגו' להבין ולהתענות הוא מ"ש שם ט' כ"ג בתחלת חנוניך וגו' ובין בדבר והבן וכמ"ש שם ט' ב' בינותי בספרים הרי בהדיא כמו שכתבתי בתוספות ראיות וממוצא דבר תבין ותשכיל שפסוק בשנת שלש לכורש של ריש פ' י' אינו שייך לכל זה ונכתב שלא במקומו כי כל מ"ש בפרשה ט' עד סוף הספר הכל ענין אחד. ואולי שנת שלש לכורש היא שנת אחת לדריוש וע' סדר עולם ריש פרק כ"ט שהדברים קרובים וכל זה כוון המדרש במ"ש ואח"כ ה' שמעה לא כפי מה שמסודר בכתוב אלא ע"פ המדות:
ואח"כ ויתפלל יונה. הכוונה על מ"ש בסוף התפלה ותבא אליך תפלתי שבסוף יום ג' נתקבלה תפלתו אבל הוא התפלל כל הג' ימים שהצדיקים תמיד בתפלה ובפרט בעת צרה בסכנה גדולה כזו שכפי הטבע הי' לו להתבשל במעי הדג:
ויגש אליהו הנביא. וס"ד היום יודע וגו' עננו ה' עננו וגו' הרי שהתפלל כל היום והכוונה כמפורש בפסוק ויהי בעלות המנחה זמן תפלת המנחה:
עת רצון. ועת הוא שעה וכמ"ש בסי' י"א:
והיה טרם יקראו. וזהו בכל קראנו אליו כל תפלה כפי זמנה כנ"ל: