ואני תפלתי לך. תהלים ס"ט ובמדרש תהלים שם אר"י בן חלפתא עתים לתפילה וכל המאמר הוא במדרש תהלים פסוק סכות באף:
מבטחו כו' וים רחוקים. תהלים ס"ה ו' שידו של הקב"ה פתוחה ובטוחה לכל באי עולם בקצוי ארץ וים רחוקים והוא כים לרחוקים הם הרשעים שנקראו רחוקים ולשון המדרש תהלים ס"ה מה הים הזה אינו ננעל לעולם אלא כל מי שמבקש לרחוץ בו רוחץ בכל שעה שהוא רוצה כך התשובה בכל שעה שאדם רוצה לעשות תשובה עושה והקב"ה מקבלו אבל לתפלה עתים לה:
מה המקוה הזה. כאן חסר וה"ג באיכה רבתי שם נמשלה התפלה למקוה והתשובה כים מה המקוה הזה וכו' ובכל מקומות אלו לא פירש מ"ש נמשלה התפלה למקוה מאיזה פסוק דורש כן ונ"ל ברור שהכוונה על פסוק ירמי' י"ז מקוה ישראל ה' שהיל"ל תקות ישראל לה' ודורש מקוה ישראל שהוא שם בלשון חכמים על מקוה של מ' סאה וכמ"ש בהדיא יומא פ' בתרא במשנה אר"ע אשריכם ישראל וכו' ואומר מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה היינו תפלה מה מקוה מטהר טמאים אף הקב"ה מטהר לישראל וזהו מ"ש כאן מה המקוה. ומה שהזכיר כאן ענין התפלה כוונתו למ"ש בפסוקים הקודמים שומע תפלה וגו' דברי עונות וגו' ועל מ"ש שומע תפלה אמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו' כמ"ש ברכות שאין תפלתו ש"א נשמעת אלא בביהכ"נ ועל מ"ש דברי עונות וגו' אמר נוראות בצדק וגו' דוק והבן. והכוונה מקוה ישראל ה' ע"י תקוה ותפלה וע"כ מושיעו בעת צרה:
קוה אל ה'. ואם לא הי' כתוב רק קוה אל ה' קוה הי' נדרש ע"פ מדה יו"ד על שני פעמים ומאחר שכתוב וקוה בוי"ו המוסיף גם כתיב חזק ויאמץ לבך דורש שתמיד יקוה ותמיד יתפלל וכמ"ש ואני תמיד איחל וכמ"ש עוד בהושע י"ב וקוה אל אלהיך תמיד וכל תקוה בתפלה כנ"ל:
ד"א ואני תפלתי. בא לדרוש מדה ט"ו שמ"ש ואני תפלתי לך ה' עת רצון משמע ולא תמיד וכאן כתוב בכל קראנו אליו משמע תמיד ומכריע עת רצון ביחיד ובכל קראנו בציבור שאז תמיד עת רצון ובריש ברכות דורש ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי הוא עת רצון בשעה שהציבור מתפללין: