באה התורה. שהיל"ל ויברך משה את ישראל ומ"ש וזאת ומ"ש איש האלהים מיותרת ועי' תנחומא כאן סי' ב' שהכוונה כשברך אותם משה בזאת ברך אותם הקב"ה בזאת התורה:
ובשעה ששקען אלהים. ששקע משה לפרעה ולמצרים בים ע"פ נס היה דומה לאלהים:
איש לפני המלאכים. שהרי עלה לרקיע בעודו בגופו ובגדיו כאיש:
וייראו מגשת אליו. שמות ל"ד והיינו אהרן וזקני ישראל הרי נתעלה מכל איש למדרגת אלהים והד"א דורש בהיפך ושניהם אמת צדקו יחד שמשה כשעלה ולא אכל היה בפני עצמו כאלהים אך לפני המלאכים היה עומד בגוף בשר כאיש וכשירד למטה בפני עצמו היה כאיש אוכל ושותה אבל לנגד ישראל שיראו ממנו כאלהים. וכל זה בתנחומא כאן סי' א':
מחציו ולמטה איש. יתכן כמ"ש בפר"א פרק מ"א העתקתיו לעיל פרשה ג' סי' י"א משה היה רגליו עומדות בהר וכולו בשמים וקורא לחלק שעמד בארץ איש ולחלק שבשמים אלהים:
ויהי שם עם ה'. וס"ד לחם לא אכל ומים לא שתה: