קל בעיניו של משה. הדבר קשה מאד איך יהיה קל בעיני משה גזירתו של הקב"ה לבטלה ויתכן שכך פי' שעל פי מדת ק"ו שניתן לדרוש מצד החמור לצד הקל או בהיפך וכן כאן יש לדרוש ק"ו אם הועיל תפלת משה על גזירת עונש של עבירות חמורות בעגל ובמרגלים אף כי על גזירת עונש של עבירות קלות של משה וצד החמור וק"ו זה הוא עונות וגזירת עונש של ישראל שהועילה תפלתו וצד הקל הוא עונות וגזירת עונש של משה שיועיל תפלתו וזהו מ"ש דבר קל בעיניו של משה פי' צד הקל של הק"ו ולא הזדרז להתפלל מיד ונכשל כי יש פירכא לק"ו זה שתפלתו שהיה בעבור כל ישראל הועילה שזהו רצונו של הקב"ה בקיום ישראל אף בעת שחוטאים כמבואר במקומו אך כאן הגזירה על משה לבד בעבור טובת ישראל כמ"ש במ"ר פ' י"ט סי' י"ג לא יתכן שתועיל תפלתו וכמ"ש לעיל פרשה ז' סי' י' ימות משה ומאה וכיוצא בו ולא תנזק צפרניו של אחד מהם עמש"ש ותבין כאן:
שנאמר לכן לא תביאו. משמע שתחלה גזר עליו מיתה ואחר שהיה קל בעיניו נשבע והלא מפורש בסדר חוקת שמיד אחר חטא מי מריבה אמר לו לכן לא תביאו ואיזה הכרח הביא להמדרש להפוך מ"ש מפורש בתורה אך אמיתת דעת חז"ל בזה שמאחר שאנו מוצאים מפורש בתורה גזירת מות משה עשר פעמים כנ"ל ובאחרונה נגלה עליו ב"ד הגדול ואז היה השבועה שלא תועיל שום תפלה וא"כ בהכרח שמ"ש לכן לא תביאו היה באחרונה שאחר השבועה לא הוצרך עוד לגזירה:
אשר בידו נפש כל חי. דורש שבפסוקים אלו מרומז שנזדעזעו סדרי בראשית כמ"ש ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים הרי שהיה זעזוע בכל מעשה בראשית עד ששאלו זה לזה מה יום מיומים עד שהשיבו מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת ועם מי פירוש הפסוק על פי גז"ש אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש זה משה ומ"ש בשר יבואר כמ"ש בשגם הוא בשר ודרשו ב"ר פרשה כ"ו סוף סי' ו' בשגם חשבון משה ורבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה הרי שגם תיבת בשר מרמז על משה ע"פ גז"ש שע"י נפשו ורוחו שבא קצה היה כל הרעש הזה בסדרי בראשית ומ"ש שמא הגיע צביונו וכו' מרומז במ"ש מי לא ידע בכל אלה היינו אלה תולדות השמים והארץ כי יד ה' עשתה זאת ועתה רוצה לחדשם ולעשותם מחדש ולזה היה כל החרדה הזאת לזה השיב אשר בידו נפש כל חי פי' שיחזיקם בידו ולא יכלה אותם וכמ"ש מכילתא בשלח פסוק נטית ימינך וז"ל ד"א נטית ימינך כשהקב"ה נוטה ידו הרשעים כלים מן העולם שנאמר ויט ידו וגו' ויאבד את אשור וכה"א וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור וכשמחזיקים בידו הם חיים ומתקיימים שהיו מתייראים שלא יטה ידו אלא כל הרעש הזה על ידו ורוח כל בשר איש זה משה:
הכריז בכל שער. שהרי אנו רואים שלא נתקבלה תפילתו הרי שהכריז שלא תתקבל ומ"ש בכל שער ובכל ב"ד כמ"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע:
לעלות הרקיע. בילקוט כאן הגירסא @88 דף קכ ע"א לעלות לרקיע:
ואשמע אחרי קול רעש גדול. שתיבת אחרי מיותר וגם רעש של פסוק זה מיותר שהרי מבואר בפסוק הסמוך וקול כנפי החיות וקול האופנים וקול רעש גדול אך בפסוק הקודם אינו מבואר למה הרעש. ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין ליחזקאל תנהו ענין למשה ע"פ גז"ש שמ"ש אחרי זה משה כמ"ש לעיל פרשה א' סימן ב' מוכיח אדם אחרי זה משה שהכריח את ישראל להביאם אחרי וכמ"ש וראית את אחורי וזהו אחרי קול רעש גדול ותיבת גדול ג"כ ע"פ גז"ש על משה שהוא גרם הרעש הזה:
ברוך כבוד ה' ממקומו. ויקשה איזה מקום יש לו להקב"ה וכמ"ש ואיזה מקום מנוחתי וע"כ דורש ממקומו פי' ממדתו שכתוב בו אשר לא ישא פנים והיינו שהמלאכים אמרו כן על שלא נשא פנים למשה ומ"ש אין רעש אלא זיע פי' שאין כוונת הכתוב על רעש של קול גדול אלא על רעש וזיעה של העולם:
סמאל הרשע. עי' מענין סמאל בפר"א פרק י"ג באריכות ומענין סמאל ומיכאל שמ"ר פרשה י"ח בסוף סי' ה':
איך אחייך לעוה"ב. וכתוב אני אמית ואחיה בהכרח שתקדם המיתה בעוה"ז וכמ"ש התנא באבות הילודים למות והמתים להחיות:
כחיות השדה וכו' כעוף וכו'. שמאחר שהתפלל תקט"ו תפלות מה שהפה יכול לדבר בלי ספק שגם תפלות אלו וכאלו היה בכלל וכו' וע' ילקוט כאן הוספות דברים היינו בילקוט וילך:
שאין בריה יכולה להצילו. רומז במ"ש בתנחומא סדר ואתחנן שבקש משה משמים וארץ ומהרים וגבעות שישאלו לו רחמים והם השיבו שיש להם לבקש על עצמם וזהו שאין בריה יכולה כו':
עד שאמר משה. שמאחר שלא היה לו פ"פ לדבר עם משה והיה לו למשה לשאול אותו מה בכאן וכל פתיחת דברים ראשיתם הוא השלום אלא שאין שלום לרשעים:
פ"פ והלכתי ברגלי. כמ"ש במשה והנה נער בוכה מנהגו כנער ולא כילד ועי' שמ"ר פרשה א' סי' כ"ד ומ"ש אפי' חלב לא ינקתי עי' שמ"ר פרשה א' סי' כ"ה שסותר לכאן ומ"ש ונטלתי כתר שם סימן נ"ו ומ"ש והתנבאתי שם סי' כ' הגון לנביאות ומ"ש לקבל מורה שם סוף סי' כ"ד:
כן פ' שנה. מפורש בסדר וארא:
לי"ב גזרים. מכילתא פסוק ואתה הרם את מטך:
במלחמתם וכו' ונצחתי בפמליא. עי' שמ"ר ריש פרשה כ"ח:
וגליתי רזיהם. פר"א פרק מ"ו שבת דף ע"ט:
לא הגיע מים לקרסוליהם. פר"א פרק כ"ג שעוג ישב על דף אחד מסולמות של תיבה ואמרו חז"ל סיחון ועוג אחים הוו:
העמדתי חמה ולבנה. @88 דף קכ ע"ב תענית דף כ"ה ל"ב מדות מדה ז':
השקף עיניך. בילקוט הגירסא השכב עיניך והכוונה להוריד העפעפים על העינים:
הקף רגליך. כמו מקיפין בבועי מסמיכים זה אצל זה וכמו אין מקיפין שתי חביות:
עזא ועזאל. עי' ילקוט סוף בראשית פסוק ויראו בני אלהים בשם מדרש אבכיר כל הענין ובזוה"ק בראשית פסוק הנחלים ובזוה"ק בלק ובפר"א פרק כ"ב:
לא בא לאשתו. עי' שמ"ר פרשה י"ט סי' ג' ומש"ש:
מי יקום לי עם מרעים. שהיל"ל ממרעים מפועלי און אלא שהשי"ת אמר כן ורצונו שיתקיים מרעים ופועלי און. אם יחטאו ישראל מי יעמוד בפרץ וכמ"ש ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית וזהו מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי שכ"י אומר בעצמו כן ופסוק לא קם הכי קאמר סתם שלא בעבור עצמו:
מן הארץ. ומי אומר כן הארץ היל"ל אבד חסיד ממני אלא שהשמים אומר כן שהארץ אבד ממנה החסיד:
וישר באדם אין. כמ"ש ב"ר סוף פרשה ו' הלא היא כתובה על ספר הישר הוא ספר התורה וכמ"ש לעיל בפרשה ח' סי' ו' שמא תאמר משה אחר עומד ומביא תורה אחרת וכמ"ש ב"ר ריש פרשה א' בפירושי ויאמר לאדם על נתינת התורה מן השמים וזהו וישראל באדם אין אחר מות משה:
הושיעה ה'. שמשה זכה להוציא את ישראל ממצרים והושיעם מיד עמלק וממדין וסיחון ועוג ונתן להם את ארצם עתה שמת משה מי יושיע אותם מל"א מלכי כנען הושיעה ה' ומ"ש פסו אמונים כמ"ש על משה בכל ביתי נאמן הוא:
צדקת ה' עשה. לעיל סי' ה' ומלאכים הקרובים אל ה' יכולים לומר צדקת ה' עשה וישראל אומרים וכו' ואחר העיון נראה לי שנכוין לגרוס בהיפך מלאכי השרת אומרים ומשפטיו עם ישראל שאם ישראל אומרים כן היל"ל ומשפטיו עמנו אלא שהמלאכים אומרים כן על ישראל וישראל אומרים צדקת ה' עשה שכל הצדקה שעשה עם ישראל מתחלה ועד סוף היה הכל בנסים ונפלאות שלא כדרך הטבע גאלם ממצרים והעבירם בים. מן משמים. שליו משמים. מים מצור. והמתיק מי מרה. וכל המבואר בכל התורה כולה: