Penei Yehoshua on Shabbat 21b

שם מאי חנוכה דת"ר כו' טמאו כל השמנים שבהיכל כו' ולא מצאו אלא פך אחד ונעשה בו נס (מהד"ב מהמחבר ז"ל וע"כ שלא היו יכולין להדליק בשמן אחר שחוץ להיכל או לעשות שמן חדש והיינו משום דכל ישראל היו טמאי מתים כמ"ש הב"י להדיא) ולכאורה יש לתמוה כל טורח הנס זה למה דהא קי"ל טומאה הותרה בציבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא ובשלמא למ"ד דחוייה בציבור ניחא הכא שפיר קצת משא"כ למ"ד הותרה בציבור דאפי' הדורי לא מהדרינן כדאיתא ביומא א"כ קשה טובא. תו קשיא לי דמכיון שטמאו כל השמנים ולא נשאר אלא פך אחד מהיכן היה להם השמן למנחות בכל אותן הימים. ומתוך כך היה נראה לי ליישב חדא מגו חדא דודאי במנחות היו יכולין לעשות משמן טמא מהאי טעמא גופא דקי"ל טומאה הותרה בצבור משא"כ לענין שמן למנורה אפשר דלא שייך לומר טומאה הותרה בצבור כיון דלאו עבודת מזבח היא וקי"ל נמי הדלקה לאו עבודה היא א"כ לא הוי אלא כמכשירי מצוה שאינו דוחה את הטומאה. אלא דאי אפשר לומר כן משום דבת"כ פרש' אמור דריש להדיא להעלות נר תמיד אפילו בשבת אפילו בטומאה וכן פסק הרמב"ם ז"ל להדיא ובלא"ה מסוגיית הש"ס נמי מוכרח כן שהרי אם לא היה דוחה את הטומאה לא היה דוחה ג"כ את השבת ובכל דוכתי משמע שמדליקין את המנורה אפי' בשבת. ולפ"ז צ"ל דלענין מנחות לא הוצרך לנס דבקל היה יכולין למצוא שמן טהור לצורך מנחות כיון דלא בעינן שמן כתית כדדרשינן להדיא כתית למאור ולא כתית למנחות ודוקא לענין מנורה דכיון שהוא ע"י טורח גדול לא היו יכולין למצוא משום כך הוצרך לנס ואם כן הדרא קושיא קמייתא לדוכתא שהיו יכולין להדליק בשמן טמא כיון דטומאה הותרה בצבור כדפרישית. לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם כדאשכחן שנעשה זה הנס תמיד שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם והואיל ואיתרחיש להו ניסא בעיקר הענין שנגאלו גאולה שלימה מיד שונאיהם שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וגזרו כמה שמדיות ועכשיו שנגאלו ונעשה להם נס גדול ששלטו בשונאיהם לכך נעשה להם ג"כ נס זה בענין הנרות שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בהם כדדרשי נמי לענין נר מערבי אלא שלאחר מיתת שמעון הצדיק אפילו נר מערבי לפעמים היה כבה והולך לכך נעשה להם נס בזה הענין ממש באותן הימים שהיו עת רצון להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה כן נ"ל נכון: What is Chanukah? The Rabbis taught… “the Greeks defiled all the oils in the Sanctuary,” and they found only one jar of pure oil, and a miracle occurred with it. (Author’s second edition note: This implies they could not use oil from outside the Sanctuary or make new oil. This was because all of Israel were ritually impure due to contact with the dead, as explicitly stated by the Beit Yosef.)

At first glance, one might wonder why this miracle was necessary, since we hold that tumah hutrah b’tzibbur (ritual impurity is permitted in communal offerings). They could have used impure oil. While this works well according to the opinion that tumah d’chuya b’tzibbur (ritual impurity is only overridden but not entirely permitted), it is harder to understand according to the opinion that tumah hutrah b’tzibbur, as in that case, they wouldn’t even need to go to extra lengths to find pure oil, as stated in the Talmud in Yoma.

Another question arises: if all the oil in the Sanctuary was defiled and only one jar was left, how did they have oil for the menachot (meal offerings) during those days? Based on this, it would seem to me to resolve one issue with another: certainly, for menachot, they could use impure oil, given that tumah hutrah b’tzibbur. However, regarding the oil for the menorah, it might not be appropriate to say tumah hutrah b’tzibbur, since lighting the menorah is not considered a service (avodah) of the altar. Moreover, it is also ruled that lighting the menorah is not considered avodah altogether and thus would be categorized as merely a preparation for a mitzvah (machshirei mitzvah), which does not override impurity.

Yet, it is impossible to say this, as the Sifra in Parshat Emor explicitly derives that “to kindle a perpetual lamp” applies even on Shabbat and in a state of impurity. This is also ruled explicitly by Rambam, and the same conclusion is evident from the Talmud’s discussions, since if lighting did not override impurity, it would not override Shabbat either. Thus, it is clear that the menorah may be lit even in impurity.

Accordingly, it must be said that for the menachot, no miracle was necessary, as they could easily find oil for them, since oil for menachot does not require being of the highest quality (k’tit), as derived explicitly from the verse, “crushed for lighting, not crushed for meal offerings.” Only for the menorah, where oil of the highest quality is required and would involve significant effort to procure, was a miracle needed.

This brings us back to the original question: why was the miracle of the oil necessary, given that they could have used impure oil since tumah hutrah b’tzibbur?

The answer is that the main purpose of the miracle was to demonstrate God’s love for Israel, as we find similar examples of miracles, such as when the Omer offering and the two loaves (shtei halechem) never became invalid. Since God performed a miracle for them in the primary matter of their redemption—that they were saved entirely from their enemies, who had decreed harsh persecutions upon Israel and commanded them to write on the horns of oxen that they had no share in the God of Israel—it was fitting that another miracle should occur with the menorah, as it serves as a testimony to Israel that the Divine Presence rests among them.

This idea parallels the western lamp (ner ma’aravi), which served as evidence of the Divine Presence but sometimes extinguished after the death of Shimon HaTzaddik. Therefore, in those days, which were a time of Divine favor, this miracle was performed to show that Israel had returned to their original beloved status. This explanation seems correct to me.