מתני' אמר ר' יהושע שמעתי. מרבותי שיש תמורת הפסח שהיא עצמה קריבה שלמים ויש תמורת הפסח שאינה קריבה היא עצמה שלמים אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה שלמים ואין לי לפרש באיזה אופן הוא ההפרש שביניהן:
אמר ר"ע אני אפרש הפסח. שהיה אבוד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת הפסח זה השני שהיה עומד לפנינו והרי קבעתו שעת השחיטה לשם פסח ועכשיו הרי שניהן עומדין:
ירעה עד שיסתאב וכו'. ממשמעות דברי ר"ע נראה דס"ל דזה הראשון שנמצא ירעה והשני הוא שיקרב לשם פסח ובגמרא הכא פליגי תנאי בזה אם המצוה בראשון או בשני:
ויקח בדמיו שלמים. והוא עצמו לא קרב שלמים משום דזה הוא כמו שדחוהו בידים מלהקריבו:
וכן תמורתו. אם המיר בו בהנמצא בהמת חולין קודם שחיטה תרעה וכו' ליקח בדמיה שלמי':
אחר שחיטת הפסח. אם נמצא לאחר שכבר שחט השני לשם פסח והרי לא קבעתו שעת השחיטה לפסח ולא נדחה בידים קרב הוא עצמו שלמים:
וכן תמורתו. אם המיר בהנמצא אחר שחיטת הפסח התמורה עצמה קריבה שלמים וה"ה דהוה מצי למיתני בפסח גופיה יש פסח קרב שלמים ויש פסח שאין עצמו קרב שלמים אלא הא קמ"ל דאיכא תמורת הפסח דלא קרבה ולא אמרינן דמתחלתה לשם שלמים היא ואפילו המיר קודם שחיטה לא קבעתה זמן השחיטה לשם פסח ואין בה דיחוי אלא אף התמורה נקבעת לשם פסח ונדחית: