מתני' פותחין ביו"ט ובשבתות. אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר לזמן קצוב אומרים לו אלו שמת אל לבך לשבתות וי"ט שבתוך הזמן כלום היית נודר ואין זה פותח בכבוד המקום כדאמרינן ריש פרקין דבכבוד מצוה אחת פותחין:
אותן הימים. שמצא להם פתח להתחרט החכם מתירן ושאר כל הימים שאין עליהם חרטה נשארין באיסורן:
עד שבא ר"ע ולימד. מן המקרא כדאמרי' הכא בריש מכלתין דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דוקא בשכולו קיים:
שהנדר שהותר מכללו שהותר מקצתו הותר כולו שלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:
הותר אחד מהן. בחרטה ע"י התרת חכם או מעצמו כגון שהיה אביו או אחיו א' מהן כדתנן לעיל פ"ג:
לזה ולזה. וכגון שתלאן זה בזה שאסר על הראשון בקונם ואמר על השני ה"ז כראשון והשלישי כשני וכן כולם הותר הראשון הותרו כולם שכולם תלוין בו:
שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן. בבבלי פ"ג דף כ"ו מוקי להא כר"ש דאמר גבי שבועות הפקדון אם היו חמשה תובעים אותו וכפר ונשבע והודה שאינו חייב קרבן על כל א' וא' עד שיאמר שבועה לכל א' וא' והילכך ה"נ צריך שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן אבל חכמים אומרי' אם אמר שבועה שאיני חייב לך ולא לך ולא לך חייב על כל א' וא' וה"נ אם אמר לא לזה ולא לזה אע"פ שלא הזכיר קרבן על כל א' הוי כל א' נדר בפני עצמו וכן הלכה:
והלא המיושן יפה למעיים. מפרש בבבלי והא לא נדר אלא משום רע ואפי' לא יהי' טוב ולא רע מותר אלא ה"ק חדא שאין רע ובהכי שרי ועוד מפני שהיא יפה וכן צ"ל בבצל:
ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין. מסקנת הבבלי בפ"ג שם דדוקא שאינו מקיים דבריו הראשונים כלל שאומר אלו ידעתי כן לא הייתי נודר כלל או הייתי אומר ישן מותר וחדש אסור אבל אם אמר אלו הייתי יודע הייתי אומר כל יין אסור עלי חוץ מן הישן אינו מותר אלא בישן בלבד וכל שאר יין אסור דהא לענין שאר יין אכתי מקיים דבריו הוא: