מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר. והאדם עומד בקרקע ומלקט ממנה אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב דהוי קביעות:
ר"ש אומר. מותר לו ליקח אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו וכה"ג לא הוי צירוף ואין הלכה כר"ש:
עלה לראשה וכו'. דדוקא אם עומד בקרקע חייב בצירוף אבל אם עלה לראש התאנה ממלא חיקו ואוכל דלא הוי אלא כאויר החצר ואין אויר החצר קובע למעשר:
מתני' גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכו'. דס"ל הואיל והתחיל בהיתר יכול הוא לגמור את כל האשכול ולא צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון א"צ לפרטו ובאבטיח א"צ לספותו חתיכות חתיכות ור"ע אומר צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון לא יטול את כל הרמון אלא פורט את הרימון באילן פרד פרד משם וכן באבטיח סופתו כשהוא בקרקע לחתיכות חתיכות ואוכל והלכה כר"ע:
כוסבר. הוא זרע גד קוליינדרו בלע"ז:
מקרטם מחתך עלה עלה ואוכל:
סיאה. פוליי' בלע"ז:
והאזוב. איזווי:
והקורנית. שדריא"ה בלע"ז אם היו נשמרים בחצר חייבין:
מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו בגינה. ופטור דהויא כאלו נטועה בגינה:
ונוטה לחצר. הויא כנטועה בחצר ואינו אוכל אלא אחת אחת ואם צירף חייב:
עומדת בארץ וכו' הכל הולך אחר העיקר. דאם העיקר בארץ חייבת במעשרות ואם העיקר בח"ל פטורה דבזה אמרו שדינן נופו בתר עיקרו וכן בדין בתי ערי חומה שאם לא גאל בתוך השנה שמכר נחלט היא לצמיתות ואם האילן עומד בפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה הכל הולך אחר העיקר ונחלט גם הנוף כאלו הוא ג"כ לפנים מן החומה:
בערי מקלט. דקי"ל כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט והכל הולך אחר הנוף והיינו אף אחר הנוף והכי מסיק בבבלי בפ"ב דמכות דאם האילן עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום אמרינן שדינן עיקרו בתר נופו וכשיגיע הרוצח לעיקרו נקלט ואם האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום אמרינן שדינן נופו בתר עיקרו וכשיגיע להנוף נקלט:
ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. הכא נמי אף אחר הנוף קאמר ולהחמיר שאם האילן עומד לפנים מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ להחומה משנכנס מעשר שני תחת הנוף הוי כאלו נכנס לירושלים לענין פדייה שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים דלענין זה אמרינן שדינן נופו בתר עקרו אבל לענין אכילה אסור לו לאכול תחת הנוף שאין אוכלין מעשר שני אלא לפנים מן החומה ולא שדינן נופו בתר עיקרו לקולא לענין אכילה: