מתני' על ידי ממון מותרת לבעל'. דמרתתי להפסיד ממונם ואין מפקירין אותה ובבבלי מחלק דוקא כשיד ישראל תקיפה על העכומ"ז אז מותרת אפילו לבעלה כהן ולא דמי לשבויה משום דמתפחדין להפסיד ממונם אבל כשיד העכומ"ז תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה לבעלה אם היה כהן ואם בעלה ישראל מותרת בכל ענין דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה לא חיישינן שמא נתרצית:
ע"י נפשות. שהיתה נדונת למות:
אסורה. אפי' לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצו כדי למצוא חן בעיניו שלא יהרגנה:
כרקום. מצור תרגום כרכומה:
פסולות. אסורות לכהן דלבעול יש פנאי דתקיף להו יצרייהו ואשת כהן שנאנסה אסורה:
אפי' שפחה. חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה:
שאין. כמו ואין ומילתא אחריתא. היא דאין אדם מעיד ע"י עצמו אם העיד על שבויה שהיא טהורה ה"ז לא ישאנה אם הוא כהן מפני החשד. ואם פדה אותה מן השבי בממונו ה"ז מעיד עליה ונושאה דלא שדי אינש זוזי בכדי ואם לא ידע שהיא טהורה. לא נתן ממונה עליה:
המעון הזה. דרך שבועה היא: