מתני' של זו מנה וכו'. ושלשתן נחתמו ביום אחד דאי בשלשה ימים הקודמת בשטר קודמת בגיבוי או שלא הניח אלא מטלטלין דבזמן הזה ניגבת כתובה מהן ואין דין קדימה במטלטלי וכגון שלא כתב שהקנה לה מטלטלי אגב קרקע:
חולקות בשוה. שהרי כח שלשתן שוה בשיעבוד מנה דבכולהו איכא מנה:
היו שם מאתים. ואין לבעלת מנה שיעבוד אלא במנה אבל במנה שנית אין שיעבוד לשטרא של בעלת מנה. של מנה נוטלת חמשים. בבבלי פריך שלישית מנה היה ראוי שתיטול ואמאי נוטלת חמשים שהוא חצי מנה ומשני מתני' איירי דאמרה בעלת מאתים לבעלת מנה דין ודברים אין לי עמד במנה המשועבד לך ולא יתמעט חלקך בשבילי הילכך היא ובעלת ג' מאות חולקות אותו ובגמרא מפרשינן לה:
של מאתים ושל ג' מאות שלשה שלשה של זהב. שלאחר שלקחה בעלת מנה חמשים נשאר זכות בעלת מאתים שוה עם זכות בעלת ג' מאות במנה וחצי הנשאר וכל אחת מהן נוטלת שלשה דינרי זהב שהן ע"ה דינרים של כסף שכל דינר זהב הוא כ"ה דינרים של כסף:
היו שם שלש מאות. מנה ראשון משועבד לכולן והשני לבעלת ר' ולבעלת ג' מאות והשלישי לבעלת ג' מאות בלבד:
של מנה נוטלת חמשים ושל מאתים מנה. וכגון דאמרה לה בעלת ג' מאות לבעלת מנה ולבעלת מאתים דין ודברים אין לי עמכם במנה הילכך מנה הראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה נמצאת בעלת מנה נוטלת חמשים ובמנה השני חולקות בעלת המאתים ובעלת ג' מאות נמצאת בעלת המאתים נוטלת מנה חמשים שחלקה מהמנה הראשון עם בעלת מנה וחמשים מהמנה השני שחלקה עם הבעלת ג' מאות והמנה הג' נוטלת כולו בעלת הג' מאות נמצאת נוטלת ששה דינרי זהב שהן מנה ומחצ' ומסיק בבבלי דמתני' רבי נתן היא ואינה הלכה דאמר רבי אין אני רואה דבריו של רבי נתן בזה אלא חולקות בשוה דהואיל וכל נכסיו אחראין לכתובה כל שלשת המנים משועבדים לבעלת מנה כשאר חברותי' עד שתגבה כל כתובתה הילכך חולקות בשוה:
שהטילו לכיס. זה מנה וזה מאתים וזה ג' מאות ופיחתו או הותירו המעות מחמת עצמן כך הן חולקין לפי הממון אבל אם קנו סחורה ופיחתו או הותירו אין חולקין לפי הממון אלא כולן חולקין בשוה לפי מספרי השותפין כדאמר בגמרא וכן הלכה: