מתני' מפני מה אסרו גבינות הנכרים. באכילה ולרבנן קא בעי דמשום חלב בהמה טמאה ליכא למיחש דקים לן חלב בהמה טמאה אינה נקפה:
מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה. בחלב שבתוך הקיבה:
והלא קיבת העולה חמורה. שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה:
שדעתו יפה. שאינו קץ ומואס בה:
שורפה חיה. דפירשא בעלמא היא:
ולא הודו לו. להורות כן לכתחילה אבל אמרו לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאו' אלמא מדלית ביה מעילה ש"מ האי חלב הכנוס בקיבה כפירשא בעלמא הוא:
בקיבת עגלי ע"ז. שנעשו לה תקרובת וגבי ע"ז אפי' פירשא בעלמא היא אסור דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:
השיאו לדבר אחר. ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר מפני שעדיין לא עברו י"ב חדש שנגזר' גזירה זו וכי גזרי רבנן גזירה לא מגלו לטעמא עד תריסר ירחי שתא עד שתתפשט גזירתן דילמא איכא דלא ס"ל לטעמיה ואתי לזלזולי בי' וטעמא דאסרו גבינת נכרים מפני שמעמידין אותן בעור הקיבה של שחיטת נכרים שהיא נבילה ועור לאו פירשא הוא ואסור ואע"פ שהוא דבר מועט כנגד כל החלב כיון שהוא מעמיד החלב ועושה בו מעשה לא בטיל דקי"ל הכל הולך אחר המעמיד ומשום בשר בחלב לא היה אסור כיון שהבשר בפני עצמו מותר אינו אסור בחלב אע"פ שמעמידו עד שיתן בו טעם אבל דבר של איסור מעיקרו אסור בהיתר כל זמן שהוא מעמיד אף על פי שאינו נותן בו טעם:
כי טובים דודיך. לשון זכר:
או כי טובים דודייך. לשון נקבה וה"ק כ"י לפניו ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי כי טובים דודייך מיין:
אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו. שלשון זכר הוא והכי קאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה ערבים עלי דברי דודך כלומר תקנות שתקנו וגזרו החכמים יותר מיינה של תורה מעיקר תורה שבכתב: