ברכת יעקב אבינו לבניו
[בסוף משפטי שבועות ודיני מקח וממכר]
ויקרא יעקב אל בניו, לא היה צריך קרא לומר אלא ויקרא עשו למה שהוא גדול, אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך, ומי מודה מי שהוא חי ומשתחוה לחי שנאמר חי חי הוא יודך כמוני היום. א"ר חנינא בנוהג שבעולם עבד אינו עושה דיאתיקי, ומי עושה דיאתיקי בן חורין, כך עשו בן יעקב גורר מת ואינו עושה דיאתיקי כי לא מת עשו על מטתו, ומי עשה דיאתיקי יעקב שנאמר חי חי הוא יודך, לפיכך ויקרא יעקב אל בניו. זהו שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים, זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב״ה, יצחק קרא לעשו לגלות לו את הקץ וגנזו הקב״ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, ואף יעקב בקש לגלות את הקץ לבניו שנאמר האספו ואגידה לכם. למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות קרא לבניו לעשותן בני חורין ולאמר להם היכן הוא דיאתיקי שלהן והאוני שלהן. ידע המלך והלך ועמד לו מלמעלה ממנו ראה אותו עבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל אומר להם בבקשה מכם עבדים של מלך אתם היו מכבדים אותו כדרך שהייתי מכבדו כל ימי, כך יעקב אבינו אמר אקרא לבני להודיע להם אימתי הוא הקץ, מיד נגלה עליו הקב״ה ואמר לו לבניך אתה קורא ולי לאו? שכן ישעיה אמר ולא אותי קראת יעקב, כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר לבניו בבקשה מכם בניי היו מכבדין להקב״ה כדרך שכבדוהו אבותי, שנאמר אשר התהלכו אבותי לפניו. אמרו לו יודעין אנו מה בלבך, שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, כיון ששמע יעקב כן השתחוה, שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה. התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבור מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב״ה כבוד אלהים הסתר דבר, אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד וגו'. דבר אחר ויקרא יעקב אל בניו, זהו שאמר הכתוב אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, אמר ריב״ל ג׳ דברים גזרו ב״ד של מטה והסכים הקב״ה מלמעלה, ואלו הן: אחד בימי עזרא בשעה שעלו מבבל ביקש הקב״ה להתיר להם את המעשרות, מה עשו הלכו וגזרו על עצמן שהן מעשרין שכן הוא אומר את ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר וגו׳, מה עשו כתבו בספר וחתמו ונתנו אותו בהיכל, למחר נכנסו ומצאו אותו חתום, ומנין שהסכים הקב״ה עמהם, שנאמר ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לוינו כהנינו. ואחד בימי מרדכי ואסתר שנאמר קימו וקבלו היהודים, ומנין שהסכים הקב״ה עמהם, וקבלו אין כתיב כאן אלא וקבל היהודים מכאן שהסכים הקב״ה עמהם. ואחד בימי יהושע בשעה שנכנסו ישראל לארץ, אמר להם יהושע והיתה העיר חרם, ואין אתה מוצא שאמר לו הקב״ה אלא מעצמו עשאו, ומנין שהסכים הקב״ה על ידו שנאמר חטא ישראל וגם עברו את בריתי וגו׳, מכאן שהסכים הקב״ה עמהן, הוי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. מדבר ביעקב, בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקופאות ומנין שהסכים הקב״ה עמו שכן אתה מוצא בברכה שברך יעקב אבינו את השבטים כך ברכן משה, תדע לך שהוא כן את מוצא ממה שהסכים הקב״ה עמו על כל ברכה וברכה, אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם, הוי ויקרא יעקב אל בניו. ר׳ פינחס הכהן בר חמא ור׳ יהודה הלוי בר שלום אומר מהו האספו הטהרו כמה דאת אמר תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. דבר אחר האספו עשו אסופות אסופות, מה עשה כיון שנכנסו התחיל מקנתרן, ראובן בכורי אתה.
ראובן בכורי אתה, א״ר לוי בר שלום שלא ראה קרי יעקב אביהם פ״ד שנה עד שנולד ראובן. יתר שאת, אמר ליה ראוי היה לך ליטול ג׳ חלקים יתר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות, וכשחטא ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים, נוטריקון הוא פ׳חזת ח׳טאת ז׳נית. וכי ראובן זנה? חס לצדיק! אלא כשמתה לאה אמו הביא יעקב את בלהה והושיבה על המטה, כיון שראה ראובן קינא ועמד והפך את המטה, והעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה. אז חללת יצועי עלה, יצועי קלקל ועלה, אמר לו אביו בני אין לך רפואה עד שיבא מי שכתוב בו ומשה עלה. וכיון שבא משה ועלה ועמד בהר עיבל ומנה שבטו של ראובן תחלה על הקללות ופתח פיו שבטו של ראובן ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב״ה.
שמעון ולוי ארור אפם, בשעה שהרגו שכם וחמור וכל אנשי העיר ולא נמלכו באביהן ואירר כעסן שהיה קשה ביותר שנאמר ועברתם כי קשתה שככה חמתם ואף שלהם, לפיכך אחלקם ביעקב וגו', סופרים להעמיד משמעון בבתי כנסיות, ותלמידים ומשנאים(?) משבט לוי בבתי מדרשות עוסקים בתורה.
יהודה אתה יודוך אחיך. לפי שהודית יודו לך אחיך בעוה״ז ובעוה״ב, ולפי שברכתו של יעקב אבינו העמידה ממנו שלשים מלכים שנאמר אלה תולדות פרץ ותחשוב דוד ושלמה רחבעם ואביה אסא יהושפט וכו׳, וכן לעוה״ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ולפי שזכה יהודה והציל לתמר ושני בניה מן המיתה הציל את יוסף מן המיתה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו. ולפי שהציל לפרץ וזרח כי כבר נשתלמה צורתן במעי אמן תמר, שהיה לה ג׳ חדשים שהיתה מעוברת שנאמר ויהי כמשלש חדשים, לפיכך הציל הקב״ה מזרעו ארבעה, אחד מן הבור ושלשה מן האש, דניאל כנגד יוסף וחנניה מישאל ועזריה כנגד תמר פרץ וזרח שנאמר הוציאוה ותשרף. וזכה להקרות גביר באחיו שנאמר כי יהודה גביר באחיו, ועוד משבט יהודה יצאת אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו (לאהרן) לאשה. ועוד משבט יהודה יצא נחשון בן עמינדב ראש לנשיאים שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון, ועוד משבט יהודה יצא בצלאל שעשה את המשכן, ומשבט יהודה הקריבו בראשונה לחנוכת המזבח, ומשבט יהודה יצאו מלכים ונביאים, ומשבט יהודה יצא כלב. ועוד במסעות יהודה בראשונה שנאמר ונסע דגל מחנה יהודה, ובחנייתם כן שנאמר והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה, ובברכות משה החסיד ברכו בראשונה שנאמר וזאת ליהודה ויאמר. ועוד שבט יהודה נחלו בראשונה שנאמר זאת הארץ וגו׳ וכשחלקו הארץ לקחו הרבה משאר שבטים שנאמר והארץ שקטה ממלחמה ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל ויאמר אליו כלב בן יפונה הקניזי וגו׳, וחלק הארץ שנתן מנחלתו ללוים ישבו בה בני אהרן ויתנו להם את קרית ארבע. ועוד אחר מיתת יהושע שאלו מי יעלה לנו בכנעני תחלה להלחם בו ויאמר ה׳ יהודה יעלה, ומשבט יהודה יצא עתניאל ראשון לשופטים שנאמר ויזעקו בני ישראל לה׳ ויקם ה׳ את עתניאל בן קנז. ומשבט יהודה יצא בועז, ומלכות ישראל נתנה לשבט יהודה לדוד הצדיק לו ולבניו ברית מלח, שנאמר ויאמר ה׳ אל שמואל עד מתי אתה מתאבל על שאול וגו׳ עד כי ראיתי בבניו לי מלך, בכל מקום שנאמר לי לעולם הוא וכן אמר דוד ויבחר ה׳ אלהי ישראל לי (בפסוק נאמר בי תחת לי – דהי״א כ"ח ד׳) מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי כי רצה להמליך על כל ישראל, ועוד משבט יהודה יצא שלמה המלך והוא בנה בית המקדש ורצה הקב״ה ליתן שכינתו בו, שנאמר אז יקהל שלמה וגו׳ ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן וכתיב וכל בית ישראל רואים ברדת האש, ועוד משבט יהודה יצא יהושפט איש צדיק שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה׳, ומשבט יהודה יצא יותם המלך איש צדיק שנאמר בו ויעש הישר בעיני ה׳, ומשבט יהודה יצא יאשיהו איש צדיק שנאמר בו וכמהו לא היה לפניו מלך, ומשבט יהודה יצאו דניאל חנניה מישאל ועזריה אנשים צדיקים וחכמים שכן כתוב בהם והילדים האלה ארבעתן נתן להם האלהים מדע והשכל בכל ספר וחכמה, ונעשה להם נסים ומופתים בבבל דכתיב באדין נבוכדנצר קרב לתרע אתון נורא יקדתא, אדין דניאל עם מלכא מליל אלהי שלח מלאכיה, ובסוף כתיב ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ועוד משבט יהודה יצא זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה, וכתיב ביום ההוא נאם ה׳ אקחך זרובבל בן שאלתיאל, וכתיב ידי זרובבל בן שאלתיאל יסדו הבית הזה וידו תבצענה, וכתיב כי מי בז ליום קטנות, וכתיב מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור. ועוד משבטו עתיד לצאת משיח וכו׳ שנאמר והיה ביום ההוא שורש ישי וגו'. —יהודה רביעי הוא נולד לשבטים כגון ד׳ שהוא אות רביעית באל״ף בי״ת ולשם הזה, וביום הרביעי נבראו המאורות וכתיב במשיחנו וכסאו כשמש נגדי וניצל לו מזרעו ארבעה, אחד מגוב אריות ושלשה מכבשן האש, דוד אות רביעית הוא ראש וסוף שנאמר לא יסור שבט מיהודה, ועוד כתיב ונאמן ביתך וממלכתך, וכתיב לעולם אשמר לו חסדי. ומה שאמרנו כשם שברביעי נבראו המאורות כך יהודה נולד רביעי לשבטים ומהם אנו מונים שנות עולם. השבטים נמנו בתורה בט״ו מקומות ויהודה נמנה ראש לשבטים בד׳ מקומות כנגד ילידתו, ועוד כתיב בקרבן נחשון שהוא משבט יהודה וקרבנו קערת כסף אחת ובכלם כתיב קרבנו, הוסיף לנחשון וי״ו רמז ליהודה שיצאו ששה צדיקים משבטו ונתברכו כל אחד ואחד בשש מדות, כתיב בדוד יודע נגן וגבור חיל איש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה׳ עמו, וכתיב בחנניה מישאל ועזריה ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וגו׳, וכתיב ביה בחזקיהו שש שנקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום, וכתיב ביה בדניאל כל קבל די רוח יתירה ביה ומנדע ושכלתנו וגו׳ וכתיב במשיחנו ונחה עליו רוח ה׳ רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה׳.
יהודה אתה יודוך אחיך, זו היא שנאמר ברה״ק ע״י איוב, אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, כנגד מי אמר איוב המקרא הזה? לא אמרו אלא כנגד הצדיקים שהם כובשים את יצרם ומודים במעשיהם, שכל מי שהוא מודה במעשיו זוכה לעוה״ב שנאמר זובח תורה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים.
וכן אתה מוצא ביהודה בשעה שבא מעשה תמר לידו והוציאוה לישרף שלחה ואמרה לו הכר נא, מהו הכר נא? שא נא עיניך והכר את בוראך ואל תתבייש מבשר ודם, מיד כבש יצרו והודה במעשיו. ובשביל שהודה במעשיו הציל הקב״ה את בניו מן השרפה, והוא רמז שרמז לו הקב״ה מתחלה שנאמר ויהי כמשלש חדשים, אמר לו הקב״ה אתה הצלת את תמר ואת שני בניה מן השרפה אף אני אציל את בניך מן השרפה, ואלו הן: חנניה מישאל ועזריה. הא למדת שכל מי שהוא מודה במעשיו הקב״ה מצילו ומביאו לחיי עוה״ב, וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב״ה מקללו שכן מצינו בשעה שהרג קין את הבל אמר לו הקב״ה אי הבל אחיך אמר לפניו רבש״ע אני והבל הנחנו דורון לפניך, להבל קבלת ולי החזרת בפחי נפש, ממני אתה מבקשו? והלא אינו מתבקש אלא ממך שאתה משמר כל הבריות, אמר לו אני מודיעך היכן הוא, מיד קללו שנאמר ועתה ארור אתה מן האדמה וגו׳. מיד עמד ונשתטח לבקש רחמים מלפני הקב״ה שנאמר גדול עוני מנשוא, אמר לפניו רבש״ע לא יהא עוני גדול מאותן ששים רבוא שעתידין להכעיס לפניך במדבר, וכיון שאמר [משה] נושא עון מיד מחלת להם שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי בדבריך. באותה שעה אמר הקב״ה אם איני מוחל לקין הרי הוא נועל דלת בפני כל בעל תשובה. מיד מחל לו הקב״ה מחצה שמתחלה אמר לו נע ונד תהיה בארץ, ולאחר שעשה תשובה מה כתיב ביה וישב בארץ נד קדמת עדן. מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם, זה יהודה הצדיק שבייש את עצמו במעשה תמר, אף ראובן לא הודה במעשיו אלא מכחו של יהודה, כיון שראה ראובן את יהודה שהודה עמד הוא והודה על מעשיו, ולפי שגרם יהודה לראובן לעשות תשובה, לפיכך סמכו משה רבינו לו שנאמר יחי ראובן ואל ימות וגו׳ וכתיב בתריה וזאת ליהודה ויאמר על שניהם הוא אומר אשר חכמים יגידו ולא בחרו מאבותם, ומה שכר נטלו על כך, להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם.
יהודה אתה יודוך אחיך, בא וראה מה כתיב למעלה מן הענין שמעון ולוי אחים, וכולם אינם אחים? אלא אחים הם בעצה, הם נטלו עצה על שכם והרגום שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, והם נטלו עצה על יוסף ובקשו להרגו שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו, ומי הם? אם תאמר ראובן הרי ראובן בקש להצילו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם, אם תאמר יהודה הרי כבר נאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו', ואם תאמר בני השפחות והלא כבר נאמר והוא נער את בני בלהה וגו׳, אלא מי הם ויאמרו איש אל אחיו, זה שמעון ולוי דכתיב בהו שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. וכיון שבאו במצרים אמר יוסף אם אני מניחם במקום אחד נוטלים עצה עלי ומחריבין את כרך מצרים, לפיכך הפריש שמעון מלוי שנאמר ויקח מאתם את שמעון, וכיון שהפרישו נעשה לוי יחידי, שנאמר ויפתח האחד את שקו, וכי אחד היה והלא כבר נאמר ויהי הם מריקים שקיהם, אלא האחד זה לוי שנעשה יחידי ותשש כחו באותה שעה, לכך נאמר שמעון ולוי אחים. וכיון שהוכיחן אביהם הוריקו פניו של יהודה, מיד קרא לו ופתח יהודה אתה יודוך אחיך. א״ר תנחום בר חנילאי, בשעה שהוכיח יעקב לשמעון ולוי הוריקו פניו של יהודה ונתיירא שמא יוכיחו במעשה תמר, מיד קראו ופייסו שנאמר יהודה אתה יודוך אחיך. מת״ל אתה יודוך אחיך, אלא כך אמר לו יעקב: יהודה בני גלוי וידוע לפני הקב״ה שהצלת את יוסף מן המיתה שאלמלא אתה היו הורגים אותו שמעון ולוי, ועתה תזכה שהרי יודו לך אחיך בעוה״ב שהצלת אותם משפיכות דמים ולא נפרדו אחיך לגיהנם, אף בעוה״ז תזכה שיקראו כל השבטים על שמך יהודים, כשם שנקראת אתה יהודה. ידך בעורף אויביך, אמר לו בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג את אויביך בדבר שנוקשן על ערפן ומניחן שהולך והורג, ואיזה זה הקשת. גור אריה יהודה, א״ר חמא בר חנינא זה מלכנו בן דוד שיצא מב׳ שבטים אביו מיהודה ואמו מדן ובשניהם כתיב אריה גור אריה יהודה, דן גור אריה. מטרף בני, אמר לו ליהודה בני! מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טורף יוסף. לא יסור שבט מיהודה, זה ראש גלות יהודה שבבבל שרודין את עם ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאים של בית רבי שמלמדים תורה ברבים בא״י. ד״א לא יסור וגו׳ זה בן דוד שעתיד לרדות את המלכות במקל שנאמר תרעם בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים שמורים הלכות בישראל בסנהדרי גדולה שהיא יושבת בלשכת הגזית בחלקו של יהודה.
זבולון לחוף ימים ישכון בסחורתו ויששכר בתורתו, זה עם זה שותפים בעוה״ז ובעוה״ב. זבולון וגו׳ מה ראה יעקב שברך זבולון תחלה ואח״כ יששכר, והלא יששכר גדול ממנו והוא היה ראוי לברך תחלה, אלא צפה וראה בית המקדש שעתיד ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר משבטו של יהודה ולהקבע בשבטו של זבולון, שבתחלתה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם ומשם לבית שערים ומשם לצפורי וצפורי היה בחלקו של זבולון, ואח״כ גלתה לטבריה. וכן ישעיה אמר ישפילנה ישפילה עד ארץ. א״ר יוחנן טבריה היא משלמת למלכנו שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני, מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה יפרע הקב״ה מאו״ה פורענות גדולה שאין לה הפסק ואין לה קץ ומורידן לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו׳. וכ״כ למה שנתן הקב״ה קץ ליסוריהן של צדיקים שמתייסרין בעוה״ז. באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם, וקץ ליסוריהן של צדיקים שמעביר מן העולם, שנאמר קץ שם לחשך, ומהו קץ שם לחשך אר״י אלו הצדיקים שדומין בעוה״ז כמו שהוא יושב בחשך ואפלה. באותה שעה משלם הקב״ה מתן שכרן של צדיקים שאין לה קץ ואין לה הפסק. אשריהן הצדיקים שהם מרבים את התורה ורודפים שלום לישראל, שמשתלמין שכר פעולתם שאין לה קץ ואין לה הפסק לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. ענין אחר: מפני מה ברך זבולון תחלה מפני שזבולון לחוף ימים ישכון וכל הסחורות למחוזו באין כדכתיב והוא לחוף אניות, ויששכר משתכר בסחורותיו שנאמר יששכר חמור גרם שנוטל הסחורות מזבולון ומשתכר בהם, הוא שאמר שמח זבולון בצאתך לפרש בים ויששכר באהלך שמשתכר באהליו מסחורותיו של זבולון. אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם וגו'.
יששכר חמור גרם, כשם שהחמור שובר את העצם כך שבטו של יששכר יודעי בינה לעתים לדעת וגו' שהיה שבטו מעמיד מאתים סנהדריות.
יהי דן נחש עלי דרך, זה שמשון שצפה אותו יעקב שהוא עומד בין שני עמודים והתפלל עליו שתנתן בו כח שנאמר ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא.
גד גדוד יגודנו, זה שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היו נוצחין והיו הורגין מפרק הראש עם הזרוע.
מאשר שמנה לחמו, שהיו מספקין שמן המשחה.
נפתלי אילה שלוחה, מלמד שקפץ במצרים בחיל והביא שטר המערה לקבור את אביו, עד שהוא הולך בא חושים בן דן והיה חרש וכשראה עשו מונע מלקבור את אבינו יעקב דקרו במקל על צוארו והתיז את ראשו ונפלו שתי עיניו על מטתו של יעקב אבינו, ופתח עיניו וראה נקמה ושמח שנאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ונתקיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד (עי׳ סוטה י"ג.). הנותן אמרי שפר שהיה לשונו של שבט נפתלי בתורה מתוקים מדבש.
בן פורת יוסף, מלמד שאין עין הרע שולט בהם. בנות צעדה עלי שור, שהיו המצריות בנות מלכים באות לראות את פני יוסף על החומה ולא תלה עיניו באחת מהן ולא הרהר באחת מהן וזכה לירש ב׳ עולמים.
בנימין זאב יטרף, שבט גדול וחזק. ענין אחר, בנימין זאב יטרף וגו׳ פירוש בנימין חלקו בין בני יהודה ובין בני יוסף כשהולך לטרוף ועבר בארץ יהודה בבקר לא ישוב עד הערב וכשהולך לטרוף ועבר בארץ בני יוסף בערב לא ישוב עד הבקר, כדכתיב בבקר יאכל עד שטורף ולערב יחלק שלל ששולל, ומניין שבנימין בין אלו השבטים דכתיב ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף (יהושע י״ח יא). כתיב כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו וגו׳. בראשונה היה הסוד ליראי ה׳ שנאמר סוד ה׳ ליראיו (תהלים כ״ה) חזר ונתן אותו לישרים שנאמר ואת ישרים סודו (משלי ג׳ ל״ב) חזר ונתן אותו לנביאים שנאמר כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳ ז׳). כל מה שהצדיקים עושים ברוה״ק עושים, יעקב כשבירך שבט יהודה הוא מברכו באריה שנאמר גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו ומזווגו כנגד מלכות בבל, ודניאל חנניה מישאל ועזריה מזדווגין לה. יוסף מזווגו כנגד מלכות רומי ומסורת היא שאין עמלק נופל אלא ביד בני בניה של רחל, ומשה זיווג שבטו של לוי כנגד מלכות יון שבני חשמונאי היו משבטו של לוי, ומזווג לבנימין כנגד מלכות מדי שמרדכי נפרש ממנו שהוא משבטו של בנימין, וכתיב במלכות מדי וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב (דניאל ז׳ ה׳) שהוקשה כנגד שבט בנימין שנמשל כזאב. זאב יטרף, מה הזאב הזה חוטף כך היה שבטו של בנימין חוטף שנאמר וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה (סוף שופטים), מלמד שהיו חוטפים נשים לבניהם משום שבועה שנשבעו ישראל עליהם שלא ישאו נשיהם. בבקר יאכל עד – אלו הקרבנות שמקריבין בביהמ״ק דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר.
ויכל יעקב לצות את בניו, מה ציוה לטעון את מטתו, א״ל אל יטעון מטתי אחד מבני בניהם שיש להם מבנות כנען, וקבלו עליהם מצות אביהם וברכתו באהבה רבה וגמורה, שנאמר איש אשר כברכתו. וברכתו קיימת לעולם ולעולמי עולמים שנאמר ברוכים אתם לה׳ עושה שמים וארץ. סליק ברכת י״ב שבטים כל אחד ואחד בשמו.
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לא פחות ולא יותר, אף רבקה ראתה י״ב שבטים שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים הרי ארבעה, ולאום מלאום יאמץ הרי ששה, ורב יעבוד צעיר הרי שמונה, וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה הרי עשרה, ויצא הראשון אדמוני ואח"כ יצא אחיו הרי י״ב. ויתרוצצו הבנים בקרבה, אמרה כך אני מצטערת בי״ב שאמר לי הקב״ה שהוא מעמיד ממני, למה זה אנכי אין ז"ה אלא י"ב, בגימטריא שנים עשר שבטי ישראל.
וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש כברכתו ברך אותם, ויברך כל אחד אין כתיב כאן אלא ויברך אותם, למה כן? אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה, לכן כללן באחרונה. איש כברכתו ברך אותם, לפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ שהוא עושה שעורים, ולנפתלי ארץ שהוא עושה חטים, אעפ״כ כללן באחרונה שיהיו אוכלין אלו משל אלו. וזאת אשר דיבר להם אביהם, זאת אשר דבר אין כתיב כאן אלא וזאת אשר, שעוד עתיד אדם אחד כיוצא בי לברך אתכם, ומהיכן שפסקתי הוא מברך אתכם, כיון שעמד משה רע״ה פתח להם וזאת הברכה מהיכן שפסק להם אביהם, הוי אומר וזאת אשר דבר להם אביהם. אמר להם, אני אומר לכם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם בשעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה, הוי וזאת אשר דבר, ממה שחתם אביהם פתח להם משה. מזקנים אתבונן, כשברך יצחק את יעקב אמר לו ואל שדי יברך אותך במה חתם בסוף ברכתו בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ואף יעקב כשעמד לברך את השבטים ממקום שפסק אביו התחיל שנאמר ויקרא יעקב אל בניו. וחתם יעקב כשברכם בוזאת שנאמר וזאת אשר דבר, ואף משה כשעמד לברך את השבטים ממקום שפסק יעקב משם התחיל שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה, ובמה חתם משה באשריך ישראל. ואף דוד כשבא לברך את ישראל ממקום שפסק משה משם פתח, שנאמר אשרי האיש, הוי מזקנים אתבונן. ויצו אותם ויאמר אליהם, כיון שנסתלק ויעשו בניו לו כן כאשר צום. מה עשו חנטו אותו והעלו אותו.
כתיב ויבאו עד גורן האטד, וכי יש גורן לאטד שהוא אומר ויבאו עד גורן האטד? אלא אלו כנעניים שנטלו את כתריהן והקיפו ארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין אותו באטד, ר״א אומר כיון שראו ארונו של יעקב אבינו התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב אבינו. ר״ש בן נחמני אומר קשרי כתפותיהן התירו, ורבנן אמרי באצבע הראו את הארון.
ויאמרו אבל כבד זה למצרים, בשביל כן נתן להם הקב׳׳ה גורן שנאמר עד גורן האטד. ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ומנין שהאבל שבעת ימים שהוא אומר ויעש לאביו אבל שבעת ימים. ארז״ל שבעת ימים מנין מדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, לפיכך ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ולמה עושין שבעת ימים? כנגד שבעת ימי המשתה. אמר להם הקב״ה בעוה״ז נצטערתם עם הצדיק הזה ושמרתם לו אבל ז׳ ימים ולעוה״ב אני מחזיר לכם אותו האבל לשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם, וכשם שאני מנחם אתכם כך אני מנחם לציון ולחרבותיה שנאמר כי נחם ה׳ ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה׳ ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.
בילא״ו