ספר יצירה: הוא חבור קדמון המיוחס לאברהם אבינו, ומדבר בלשון נעלמים על מעשה בראשית ול״ב נתיבות חכמה' והם כ״ב אותיות א"ב ועשר ספירות ודרכי צרופי אותיות, והוא ראש לכל החבורים של בעלי הקבלה והדורשים בחכמה נסתרה.
הספר נחלק לששה פרקים, וכל פרק לכמה משניות או הלכות, ונזכר בתלמוד כי רבי חנינא ורב אושעיא הוי יתבי כל מעלי שבתא ועסקו בספר יצירה ומיברא להו עגלא תילתא ואכלי ליה, ורבא ברא גברא ופירש״י ע״י ספר יצירה (סנהדרין ס״ה: ס״ז:) ובירושלמי א״ר יהושע בן חנניה יכיל אנא ע״י ספר יצירה וכו׳ (סנהדרין פ״ז הלכה י״ט בנוסחא ישנה).
רב סעדיה גאון ואבן עדי בספרו אבן הפילוסופים כתבו וז״ל: בימי אברהם אבינו היה פילוסוף שלא האמין בחידוש העולם וחכמי הכשדים היו חולקים על אברהם באמונתו. להסיר אלו דעות הנפסדות, חיבר א״א זה הספר הנקרא ספר יצירה, והתחיל ספרו באות ב' כמו התורה שמתחלת בבי״ת, ששה פרקים נגד ששת ימי המעשה (הר״מ בוטריל בראש פירושו לס׳ יצירה; ועי׳ תשובת רב האי גאון בכרם חמד ח״ח 57). וכתב הכוזרי שמה שנאמר במשנה וברייתא שאין דורשין ״במעשה בראשית״ (חגיגה י״א:) הוא ספר יצירה, והוא לאברהם אבינו והוא עמוק ופירושו ארוך (כוזרי מאמר ד' סי' כ״ה). וז״ל ר' מנחם ציוני פ׳ לך לך בפסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן, מסורת בידינו מאבותינו שאברהם אבינו ע״ה חיבר ספר יצירה על מתכנתו כי ה' אתו, ודי לכל משכיל עכ״ל.
ר' יצחק דילטאש בפסק שלו להתיר הדפסת הזהר (בהקדמתו) מייחס ספר יצירה לרבי עקיבא ואומר: ומי התיר לר״ע לכתוב ספר יצירה וקראוהו משנה שהיתה שימה בפיהם בקבלה עד אברהם אבינו ע״ה. ברשימת ר״ד אופנהיים מביא ספר יצירה הארוך והקצר, ואנו אין בידינו ספר יצירה השלם, כי רש״י ז״ל הביא בפי' מדרש בראשית רבה (פ״י): גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכו' כך מה היה העולם חסר שבת, פירש״י ז״ל שבת יום הקילוס וכן מפורש בס' יצירה כשברא הקב״ה שמים וארץ עשה ממונים לכל מה שברא למזלות ולדשאים ולאילנות ולימים וכשבא יום השבת נתקבצו כל הממונים וקלסו להקב״ה ואמרו מזמור שיר ליום השבת עכ״ל רש״י, ובנוסח שלנו אינו (רב פעלים 66). ואפשר כי הפירוש הזה נובע מהוספה לספר יצירה ליוסף בן עוזיאל שאומרים עליו שהוא תלמיד ירמיה, ובס' ריקאנטי פ' בראשית על ענין להט החרב מביא ברייתא דר' יוסף בן עוזיאל, והוא בנו של בן סירא. במצרף לחכמה ליש״ר מקנדיא מסופק הוא אם ספר יצירה חברו אברהם בן תרח או ר״ע הקרח, עכ״פ ברור הוא כי היה נודע ומצוי בזמן הגאונים.
מפרשי ספר יצירה רבים הם כמו הרס״ג ור״י הישראלי (עי׳ שו״ת הרשב״א סי׳ תי״ז) ודונש בן חיים ושבתי דונולו, הרד״ק במכלול, ובעל מקנה אברהם, ור״י ברצלוני והראב״ע פירשו ספר יצירה על שרשי הטבע והדקדוק באופן רחוק מסודות המקובלים. המפרשים יפרשו כי ל״ב נתיבות פליאות הן השכליים הנאצלים מאור הקדושה ושמותם: שכל מופלא, שכל מזהיר, שכל מקודש, שכל קבוע, שכל נשרש, שכל שפע נבדל, שכל נסתר, שכל שלם, שכל טהור, שכל מתנוצץ, שכל מצוחצח, שכל בהיר, שכל מנהיג האחדות, שכל מאיר, שכל מעמיד, שכל נצחי, שכל ההרגש, שכל בית השפע, שכל סוד הפעולות, שכל הרצון, שכל החפץ המבוקש, שכל נאמן, שכל קיים, שכל דמיוני, שכל נסיוני, שכל מחודש, שכל מודגש, שכל מוטבע, שכל מוגשם, שכל כללי, שכל תמידי, שכל נעבד. ול״ב נתיבות אלה כנגד ל״ב פעמים אלהים שנזכר בבריאת העולם בששת ימי בראשית עד אשר ברא אלהים לעשות, עשר ספירות בלימה, ר״ל בלי־מה לא יותר מעשר רק בדיוק. עשר ספירות הן כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, אך לדעת המחבר כל אלה משועבדים לאל יחיד שברא אותם ומושל עליהם.
ספר יצירה נדפס בראשונה במנטובה בשנת שכ״ב (1562) עם פי׳ הראב״ד והרמב״ן ור״מ בוטריל וקצת מפי׳ רב סעדיה גאון ופי׳ ר״א מגרמיזא בעל הרוקח, עוד עם פי' הראב״ד בקיצור ופי׳ הרמב״ן וקצת פי׳ האריז״ל ובסופו נוסח אחר קושטא תע״ז. בלי שום פירוש עם ספרא דצניעותא וכו׳ אמשטרדם תע״ג. עם מפרשים ועם לשון רומי ע"י ריטאנגעל אמשטרדם תקס״ב. עם פי׳ הגר״א ועוד הוראדנא תקס״ו, עם תשעה פירושים ווארשא תרמ״ד. עם פירוש דונש בן תמים הוצאת מנשה גראסבערג לונדון 1902. עם העתקה אנגלית ע״י איזידור קאליש נויארק 1877, וע״י Westcott בלונדון 1839. גם עם העתקה אשכנזית ומבוא גדול ע״י לאזארוס גאלדשמידט פפד״מ 1894. ויש ממנו העתקה ערבית ופירוש הנקרא "תפסיר כתאב אלמבאדי״ בלשון ערבית מרס״ג בכ״י אוקספורד סי׳ 256 (עי׳ יצירה באוצר ישראל).