זה טופס האגרת אשר שלח פיטרי גואן אל פרדליק קיסר של רומאה
[עניני עשרת השבטים, שם]
ברצון השם אני שולח לכם שלום ואהבה, אל רום פרדליק קיסר של רומי, אנחנו מודיעים אל אהבתכם כי הוגד לנו הרבה פעמים שאתם מתאוים מאד לדעת ממנו ומענינינו ומארצנו, וכי שמענו שאתם אומרים כי היונים מארצנו אינם מתפללים אל האל שאתם מתפללים ואינם מאמינים בהאמונה שאתם מאמינים בה. ולכן אנו מודיעים אליכם שאנו מתפללים אל האל ובאמונה אשר אתם מאמינים בה, ואנחנו מודיעים אליכם כי האמונה היא כמנהג בני עמנו, ותודיעו לנו בחותמכם האמונה שלכם ותורתכם. ואם תרצו שום דבר אשר בארצנו שאוכל למצוא תודיעוני ואשלח לכם, ואם תרצה לבא הנה שלום בואך ואתה תהיה אדון לכולנו ומלך אחרי באמת, ובאמת תדעו שהעטרה שלנו גדולה מכל עטרות שבעולם כי היא עשירה מכסף וזהב ומאבנים טובות ומרגליות, ויש בארצנו ערים בצורות וגבוהות ומוקפות חומה וכרכים משונים וגם חזקים. ודעו בברור כי ארבעים ושנים מלכים תחת ממשלתנו ומעטרותנו והם נוצרים, חוץ מעם משונה כאשר אספר לך. ותדע כי כל העניים אשר עוברים בארצנו הן מארצנו הן מארץ אחרת מפרנסים אנחנו אותם בעבור אהבת האמונה. ודעו כי נדרנו ללכת ולכבוש ארץ ישראל וירושלם ונלך שמה בכבוד גדול ובחיל כבד ונהרוג שונאי תורתנו. ודעו כי בארצנו יש ארץ הנקראת אינדיאה הגדולה מצד מזרח ושמה בבל השדודה אצל המגדל אשר בנו בני האדם. ואינדיאה אחת היושבת בהר סמבטיון ושם יש שפע ימים ויין ולחם ומכל מזון הצריך לבני אדם. ודעו כי בארצנו מגדלין הפילין וברדליט שאנו קוראין דרומדרה וגמלים לבנים ושור הבר ודובים לבנים וזאבים הלוקחים את האיילים וחמורים מדבריים ואריות מארבעה מינים צהובים ירוקים שחורים לבנים, וסוסים אדומים וירוקים ביער, ובארצנו יש עוף הנקרא גריפון, וחזק מאד, ונושא בפעם אחת שור אחד בקנו לאפרוחיו, ואלו הבהמות אין יוצאות מן המדבר שהן מוצאין שם הרבה לאכול, ויש שם עוף הנקרא אלריאון שהוא מושל על העופות ודמותו נראה וכנפיו עמו כמו תער, והוא קטן מעט מהנשר ובכל העולם לא נמצא כ״א זוג אחד, ולמדנו היאך הם גדלים כי לסוף ארבעים שנה עושים שתי בצים והם שומרים אותן ארבעים יום ולסוף ארבעים יום הבצים נהפכין לאפרוחים. ואז האב והאם הולכים בעולם, האב הולך מצד אחד והאם הולכת מצד אחר וכל העופות הרואים אותם מתחברים עמהם, ולסוף שנה הולכים וטובעים בים והעופות האחרים הולכים ומגדלים האפרוחים ונותנים להם לאכול עד שיכולים ללכת בעצמם, וכשהם מגיעין לימי אבותם עושים כאשר אמרתי. ויש לנו בהמות אחרות ונקראות טוגרא, ואותן בהמות הן קטנות מפילין. ובצד אחר מן המדבר אנשים שיש להם קרן במצחם ואין להם כי אם עין אחת, ואנשים שיש להם שתי עינים לפנים ושתים לאחור, והנשים כמו כן. ומצד אחר מן המדבר יש אנשים שאינם חיים כ״א בבשר חי מהבהמות ואנשים ואינם יראים מן המות כלל, וכאשר אחד מהם מת הן קרוב או רחוק הם אוכלים אותו מיד ואומרים כי טוב הוא מאד לאכול. ושם העם הזה גוג ומגוג בחלק אקלוייאה אשר יש לו ארבעים ושנים כפרים, ושם יש הרבה מבני עמנו חיל גדול ועם רב מאד העומד בעדנו נגד אומה בעיר אחת הנקראת אוריינה, אבל אותו עם המוסרח אינו מבני ישראל כי אם ממשפחת גוג ומגוג, ואנחנו מוליכים אותם במלחמותינו, וכאשר אנחנו נותנים להם רשות לאכול אויבינו מאלף לא נשאר גם אחד כי מיד הם נאכלים ואח״כ הם שבים למקומם, כי אם היינו מניחים אותם במקומותנו הם אוכלים אותנו גם טפינו ובהמתינו וכל אשר לנו. ולא יצאו ממקומותיהם עד עת הקץ ויתפזרו בארצות, ואין אדם יוכל לעמוד בפניהם, ואין להם מספר כי הם כחול הים, וזהו האומה שיאמרו שתבא קרוב ליום הדין, אבל הבורא ישלח עליהם אש וגפרית ואבני אלגביש והם יהיו כלים. ועוד מצד אחר מן המדבר נגד ים אוקינוס עם אחד שרגליהם עגולים כמו נמלים, והרגל יש לו ארבעה טפחים מסביב והם תחת ידינו ואינם אנשי מלחמה, אך הם עובדים אדמתם ונותנים לנו מס בכל שנה ושנה. ומצד אחר מן המדבר יש שם ארץ הנקראת פונייאה [ויושביה כולן נשים] ואין איש יכול ליכנס בארצן כ״א פעם אחת בשנה הן הולכות בסחורה חוץ מארצן והן שוכבות עם אנשים, ואם הן מעוברות ומולידות נקבות הן מגדלות אותן, ואם הם זכרים מיד הן שולחות אותם חוץ לארצן, וארצן גדולה עד מאד מהלך ארבעים יום באורך ושלשים יום ברוחב, ובארץ ההיא יש שבע מלכיות לבד שרות אחרות המחזיקות מהן אדמתן. ויש להן סוסים וגמלים ועגלות שנושאין להן כלי קרב והממון. אחרי כן תדעו כי יש נהר גדול סובב כל הארץ ההיא הנקראת שיאון ויוצא מעדן ואין אדם יכול לעברו כי אם בספינה. ומעבר אותו נהר יש שם ארץ הנקראת פורונייאה, ובאותה ארץ יש עמים קטנים כמו נערים בני חמש שנים או משבע שנים, ואין שום אדם עושה להם רעה כי אם מגדולי העופות הבאים עליהם כאשר הם הולכים לקצור ולבצור, ומלכם חלוץ נגד העופות ונלחם עמם והעופות אינם יוצאים מן הארץ עד שהם עושים נזק גדול באותה משפחה, ובכל שנה ושנה צריך שיבא המלך חלוץ צבא הוא ועמו נגדם בקיץ, והארץ גדולה שבעה ימים באורך וששה ימים ברוחב, ואנו אומרים כי זאת הקללה להם בעון אבותם. אחרי כך אנו אומרים שיש לנו בארצנו בהמות הנקראות שולטיה שהם מן הרצועה ולמעלה גוף אדם ומהרצועה ולמטה גוף סוס ויש קשתות בידיהם, ויש מעמנו אנשים הרגילים להרוג אותם ולוקחים אותם חיים כדי לגדלם בחצר שלנו, ושוכבים על האילנות מפני החיות הרעות והנחשים והעקרבים, וגם לא יצאו מן המדבר כ״א יום אחד בשני חדשים או בשלשה חדשים, והבהמות אין יוצאות מן המדבר כלל אם לא לקחון בני עמנו לגדלן בחצר שלנו, ויש מעט אנשים הרגילין ללוקחן. ויש לנו מין אחר מבהמה הנקראת ביקורנאה ויש לה קרן במצחה, היא ארוכה אמה, ויש מהן שלשה מינים אדומים לבנים שחורים אבל הלבנות חזקות מכולן ונלחמות עם האריה, והאריה הורג אותן בערמה כי האריה יושב אחר אילן אחד ומנגח באילן והביקורנאה עושה כן ונכנס הקרן באילן ואינה יכולה להוציאה מן האילן, ואז בא הארי והורג אותה ולפעמים הורגת את הארי. ומצד אחר יש ענקים רבים שמימי קדם היתה קומתם ארבעים אמות ועתה אין להם כ״א חמש עשרה אמות אבל אין יכולין לצאת מן המדבר ומן הארץ כי אין ישר בעיני ה׳ שיצאו והם תחת ידינו. ושם מין אחד מן עופות ושמו פוניץ ואין שום עוף שיוכל לקחתו רק הפלקון ואנשי ארצנו לוקחים אותם כשהם קטנים ומגדלים אותם בחצר שלנו ואינם נמצאים בשאר ארצות. ובארצנו יש הרבה לחם ויין ישן וחדש וחלב ודבש, ודעו כי באינדיאה שלנו אין שום בריאה יכולה למצוא נחש ועקרב ולא תולע אחד ואם ימצא שם אין יכולין להרע. ובארצנו מושך נהר גדול ששמו ארונייש ואומרים כי הנהר ההוא יוצא מעדן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשי נחלים בכל הארץ, ואנשי הארץ מוצאים אצלו אבנים טובות ומרגליות מארקדייש שאפיילש קרבונקליא רובייץ אשטופאשיץ נאשפייא קלצירוניאה ושאר אבנים הרבה שאינן כתובות כאן. ויש בארצנו עשב ששמו פרמינאבלין וכל הנושא עקרו יכול לרדוף השד ולהחריבו ולדבר עמו [ולשאול אותו] מי הוא ומאין הוא ומה שמו, וע״כ ירא השד ליכנס בארצנו. ובארצנו יש מקום גדול לפלפל ואנחנו מלקטין אותו בכל שנה ושנה וכל הארץ מלאה צבאים ונחשים, וכאשר רואים בני אדם כי הפלפל מבושל כל צרכו אז הולכים שם ונושאים עצים יבשים ושורפים הנחשים, והצבאים מתחבאים בארץ והם רוצים לברוח והאנשים השומרים הפלפלין הורגים אותם, וכאשר כלה האש באים אנשים ונשים ונושאים מקלות והעבדים עושים חמרים חמרים מן הנחשים וצבאים הנשרפים, ואח״כ עושים חמרים מן הפלפל ואין ממרחין העפר, ואח״כ מבשלין אותו במים להסר הארס מן הנחשים, ואותו יער שנושא הפלפל בתחתית הר אולפוס, ומאותו הר יוצא מעין שמימיה חמים לאותו ששותה ממנה שהיא מבושמת מכל הבשמים שבעולם, והמעין קרוב מהלך ששה ימים לגן עדן ומי שיוכל לשתות מיד מאותו מעין שש פעמים קודם שאכל לא יהיה לו חולי לעולם, ואם ישתה מהמים ההם עד שלשים שנה אם יוכל לחיות עד אותו זמן יהיה כל ימיו בריא בלא שום חולי, ובאותו מעין יש אבנים טובות נקראת שמן נירוטאש ואותן האבנים הנשרים נושאין אותן בקן שלהם לחזק ביציהם, ואותה אבן מחדשת חיי עולם הזה ומי אשר יכול לרחוץ תוך המעין יחזור לבחרותו כמו בן שלשים שנה אפילו היה בן מאה שנה, ואם אין לו רק שלשים יעמוד באותו בחרות עד אשר ימות. וכן כל מופתי עולם יש לנו, כי יש לנו ים עפר בלי מים ומשיב משבריו וגליו כשאר ימים ואינו נח כלל ואין אדם יכול לעבור בתוכו. ובעבור כן אין אדם יכול לידע אורך ורוחב ארצנו לבד אנחנו שיש לנו הכל בכתב. ויש לנו מעבר אחד בארצנו נהר וסביב הנהר על שפתו מוצאים העולם הבשמים הטובים, ואצל אותו נהר יוצא נהר מאבנים ומושך עד ים אוקינוס, אשר בין הים ובין תשעה שבטי ישראל, והולך כל יום השבוע עד יום השבת, ושבת כלו נח, והוא נושא אבנים גדולות וקטנות אל הים כעין נהר של מים, ותשעה שבטי ישראל אינם יכולים לעבור אותו נהר. ומצד אחר יש לנו ארבעים וארבעה כרכים מאבנים חזקים עד מאד ואין בין כרך וכרך כ״א כאשר יוכל איש לירות בקשת בפעם אחת, ולשמור אותם יש לנו ארבעים וארבעה אלף פרשים וחמשה אלף מושכי קשת ושלשים אלף חלוצי צבא רוכבים על סוסים ושומרים הכרכים שלא יעברו בני ישראל, שאם היו יכולין לעבור היו מחריבין העולם, ומהכרכים יש להם עשרה. וכן אנו מודיעים לכם כי בעבור אותם הכרכים ובעבור הוצאות המחנות שאנו מוציאין אל המלך הגדול מישראל נותן לנו בכל שנה מאה גמלים טעונים זהב וכסף ואבנים טובות ומרגליות, ועוד נותן לנו המס ההוא כדי שלא נשבור (נשחית) הארץ אשר בינינו לבינם. ודעו כי המלך הגדול מישראל יש לו תחת ממשלתו מאתים מלכים וכלם מחזיקים ארצם תחת רשותו, ויש להם מלבד המלכים שלטונים ושרים אלפים ושלש מאות. ובארצו מושכים שני נהרות מגן עדן וההר אשר בכרכים שלנו יושבים עליו גוג ומגוג ובעבור כן נקרא כך כי הוא משני אחים ממשפחת ישראל אשר האחד נקרא גוג ושם אחיו מגוג ומאותם שני אחים כבשו אבותינו הכרכים. ובתחתית הר מצד ישראל יש לנו עיר גדולה הנקראת כוריאש אשר כל העולם לא ילכדוה כי אם במסירה, ותוך העיר דר אחד ממלכינו השומר את העיר והוא קנה המס מן המלך הגדול, ושם סוחרים באים בסחורה ובאים עד עיר שלנו מחוץ לעיר על שפת הנהר, ואנשי הארץ חמים ביותר והנשים חמות כמו כן ויפות תואר מאד ויש להם נאות מאד, ואצל אותו נהר יש שם מדבר שאין שום אדם יכול ליכנס שם בעבור החום, ובאותו מדבר מושך נהר אחד מעפר שאין אדם יוכל ליכנס בו כי אם כאשר משיב הרוח בו והולך ומשיב הרוח בתוך האויר ואז עוברים בתוכו, ובלבד שילך במהרה שאם לא ילך מהרה ימות מיד. ואותם היכולים לקחת מהעפר מוציאים בו אבנים טובות, אבל אין להם רשות למוכרן עד שנראה אותם קודם כל אדם, ונקח (ונמכר) מהעפר בשומת שווים, ובארץ ההיא מגודלים הנערים במים. ועוד יש לנו ארץ שאין אדם יכול ליכנס בעד החום הגדול, ושם נולדים תולעים שאין יכולין לחיות כ״א באש ונקרא סלמנדראה, ועושים עור סביבותם כמו התולעים העושים המשי, ומהעור עושים מלבושים לנשים, וידוע הוא לכל כי יש לנו עושר גדול שאין אדם יכול להיות עני בארצנו אם ירצה להרויח מכל הנכסים אשר אנחנו שוללים ומרויחים משלל אויבינו כי אנחנו נותנים החצי לעניים. ודעו כי אין שום אדם גנב בארצנו ולא חמסן כי אין זה ישר בעיני השם. ויש לנו סוסים הנושאים פרש אחד שלשה ימים בלא מאכל ומשתה, ואין מלך ממזרח ומערב עשיר כמונו. ויש לנו כרכים חזקים וגדולים, ולפנינו הולכים שלשים אלף גלחים ופרשים, וכאשר אנו יוצאים למלחמה הולכין עמנו מאה אלף פרשים, לבד פרשים אחרים ההולכים על הפילין הנושאים המגדלים והמזון, וכל חיל איש רגלי לבד, והנשארים בחצר שלנו ובבתינו. ודעו כי יש לנו ארבעים ושנים מלכים תחת ממשלתנו שהם גוים, לבד האחרים שאינם מתורתנו אבל הם עושים כל מה שאנחנו מצוים אותם. וכאשר אנו רוכבים לראות ארצנו, עבדינו נושאין לפנינו כלי זהב וכסף מלאים עפר לזכרון כי עפר אנחנו ואל עפר נשוב, ובעבור זה אנו יראים מהשם, ונושאים לפנינו כלי אחד מלא זהב להראות העמים את גדולתנו ושאני מלך גדול על כל המלכים והעמים אשר ממזרח ועד מערב. ודעו, כי אין בינינו נאוף, ובעבור כן צוה השם שכל אחד ואחד יקחו נשים כדי שלא יחטיאו האחרות. ואנו מודיעים לכם שאנו הולכים בכל שנה ושנה לראות קבר דניאל הנביא, והולכין עמנו עשרת אלפים פרשים חלוצי צבא, ושני אלפים מושכי קשת, ומאה מגדלים על הפילים. ודעו, כי אנחנו הולכים בזה האופן להצילנו מן הנחשים ומן האריות אשר במדבר ומן התנינים שיש להם שבעה ראשים על גוף אחד. ואנו הולכים שבעה ימים קודם שנמצא שום אוכל, אך אנחנו מוצאים צידה הרבה כמו איילים וצבאים וחזירים אדומים צבע של דם, ומבהמות ועופות אשר הם טובים לאכול, ועוף אחד הנקרא פניציץ טוב לאכול מכל שאר בשר, ובמדבר ההוא מהלך ארבעים יום כי אנו יודעים על יד אלו ההולכים משבע לשבע שנים בחיל רב. ודעו כי החיל ההולך אינו צריך לבשר ודגים, כי מוצאין במדבר מעיינות טובות ונהרים מתוקים. ומעבר למדבר שם הענקים אשר הם נותנים מס משבע לשבע שנים. ודעו, כי אם היתה חכמה לענקים לעשות מלחמה כפי גבורתם הם יכולין להלחם עם כל העולם כלו, אבל הבורא יתברך לא נתן להם חכמה כ״א לעבוד את הארץ, בעבור כי אבותם חטאו ורצו להפיל השמים בעבור המגדל אשר בנו. אבל יש מהם בבית הסהר בשלשלאות ברזל, וכל העם באים לראותם כמו אנשי היער. ועוד דעו, כי יש בארצנו דג דומה לדג אשר ממנו צובעין הארגמן. ודעו כי ההיכל שלנו עשוי כדמות היכל אשר עשה גדפריי דאינדיאה. ומכסה ההיכל מעץ שקורין לופון שאין יכול לישרף ועל ההיכל שני כפתורים של זהב ועל כל כפתור שתי אבנים הנקראות קרבונקליש יען כי הזהב זורח ביום וקרבונקליש זורחים בלילה, והאבנים הגדולות שלנו מסילודוניש מוסבות עם השוהם. ויש כח לשערים שאין אדם יכול להכניס בתוכו יין שאינו טוב, ושערים אחרים כמו בחלל מן החלונות, וכל החלונות הם מבדולח, והשלחן שאנו אוכלין עליו הוא מאחלמה, והאבנים אשר השלחן יושב עליהן נקראו נרגרוציש, ולפני ההיכל שלנו יש פיליטה אשר אנו שוכבים עליה כאשר אנו רוצים לראות הבחורים מצחקים, וההיכל עשוי מאבן אחת נקראת שהם, ומאותו אבן עשוי כל ההיכל אשר באותה פיליטה לבעבור ייטב לבנו כאשר נסמוך עליה לעיין צחוק הבחורים. והחדר אשר אנחנו שוכבים בתוכו עשוי מזהב וממרגליות, ופמוט של זהב דולקת בתוכו ובה בושם ודולקת בלילה. ופמוט אחרת של זהב דולקת בהיכל אשר אנו עושים חצרינו וחגנו, ובה מכל ריח טוב שבעולם מהבשמים כדי להריח בה ריח טוב והמטה אשר אנו שוכבים היא משאפייר כדי שיהיה לנו להתאפק מן הנשים, אע״פ שיש לנו נשים יפות אין אנו שוכבים עמהן כ״א שלש פעמים בשנה כדי להוליד, ושלשים אלף אנשים אוכלין על שלחנינו לבד עוברים ושבים שהוצאותם בבית שלנו. ועוד יש לנו שלחן שאנו אוכלין עליה, היא ממראקדייש, ויש לה כח שאין אדם יכול להשתכר בתוך הסעודה. ודע באמת כי קבענו לפני היכל שלנו מיראייל שהוא עשוי בערמה, ויפה הוא מאד, והעם רואים אותו ביום ובלילה רחוק מן העיר מהלך שבעה ימים, וצריך לעלות עליו במאה ושבעים מעלות, וכל המעלות מאבנים טובות, שליש המעלות מבדולח ושליש מישפה ועליהן אבן יושבת על עמוד חזק, ועל העמוד יושב האבן, ועל האבן יושבים אדנים, ועל האדנים יושב עמוד, ועל אותו עמוד יושבים עשרים ושנים עמודים קטנים, ועליהם יש שמונה אדנים, ועל אותן האדנים יושב עמוד עליון אשר עליו המראה בחכמה ובמרמה, והמראה אשר אין אדם יכול לראות ולהבין הדבר בלתי רשותנו, והעומדים למעלה יודעים הדבר, אבל אין אדם עולה לשם בלי רשותנו, ועשרים ושנים פרשים שומרים אותו יום ולילה. ודעו, כי בכל חדשי השנה משרתים שבעה מלכים בשלחן שלנו מן העבודה המצוה עליהם, לבד הצרפתים משרתים בכל יום בשלחן שלנו והעבדים המשרתים הם חלוצים. ודעו באמת כי יש לנו אלפים צרפתים אשר עשינו אותם פרשים השומרים גופנו ושלחן שלנו וחדר שלנו, וכל הצרפתים הבאים אלינו הם גלחים או פרשים אחרים, אנו עושים מהם פרשים יען אשר הם אדוקים באמונה ויען שהם נושאים בטוב כלי קרב ורוכבים בטוב ודורכים בקשת בטוב ונאמנים הם. ודעו, כי כאשר אנו הולכים במלחמה, הצרפתים הולכים סביבותינו לשמור גופנו. ובחצר שלנו יש מהרבה מדינות המגידים לנו מנהג ארצם והצרפתים אומרים לנו מנהג האפיפיור ודרשותיו, וכל השרים והשלטונים והמלכים אשר מתים בלא יורש אנחנו נותנים ארצם לאחד מצרפתים השומרים גופנו וארצנו, ואצלם אוכלים ושותים שנים עשר הגמונים מן הימין. ויש לנו כומרים כמנין ימות החמה, וכל אחד שורר ביומו, וכל המלכים והפחות ושלטונים אוכלים בשלחן שלנו כתולדותם. ודעו, כי נקראתי "פיטרי גואן" יען כי יש לנו אדנות כמו פטרו, ובעבור כי הגדולה מפטרו נקראתי פיטרי גואן, וכל המלכים מארצנו קורין לנו כן, ודעו כי יש לנו עטרה מקיסרית מן הירושה, ויען כי שרים גדולים אוכלים על שלחננו צריך לגבות מס מכל המלכים המחזיקים ארצם ממני להוציא ממונות רבות ולהיות בתינו פתוח לרוחה. ודעו, כי בכל שבע ושבע שנים יש לנו ועד גדול בארצנו ובעירנו ואין המלכים והשרים והחכמים והפקחים הולכים בועד כי אם ברשותנו, ואין הולכים מלפני עד שאתן להם רשות ובעל כרחם הם באים אל הועד שלנו. ועוד אני אומר לכם כי יש לנו היכל קטן אחר מאשר ספרתי לכם. ודעו, כי בת קול יצאה טרם שנולדתי, וכן אמרה הבת קול: פלוני, דע, כי יולד לך בן אשר יהיה גדול ממך ויעשה היכל לפי עשרו ולפי ממשלתו והוא יפה מאד, וכל מה שספרתי לכם אמת. הנה ספרתי כל ענין גדולתנו, וענין ארצנו, וכל העושר והכבוד שלנו, ואמרנו האמת לכם, לא שקרנו לכם בשום ענין. לכן אנו מבקשים מכם זאת שתודיעו עניניכם לנו וענין ארצכם ועושר שלכם בביאור רחב, ושלומכם הטוב יגדל.
תמה האגרת מפיטרי גואן