תחיית המתים: אחד מי״ג עקרי הדת שנתקבלו בכל תפוצות ישראל הוא להאמין כי לעתיד יקומו המתים מקברותם בגופם לחיות שנית על הארץ (עי׳ אוצר ישראל בערך הזה).
רב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי חוקר ודורש הרבה בענין הזה, ולבסוף כותב (שם פרק ח׳):
ואחר שדקדקתי אלו הדקדוקים, התעסקתי לחקור על סעיפי האמונה הזאת ופארותיה, וראיתי לכתוב ממה שנזדמן לי מהם עשר שאלות, ואשיב עליהן מהכתוב והשכל והקבלה.
השאלה הראשונה – אם ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעת הישועה? אשיב ואומר, כל צדיק ובעל תשובה, כי מי שימות מבלי תשובה הוא מהענושים, וכן ראוי בשכל כי כבר הבטיח הבורא את השב שיקבלהו וכו׳, ואני אומר כי מעט הם מבני עמנו שמתים מבלי תשובה.
השאלה השניה – הימותו אח״כ (אחר התחיה)? ואשוב, כי לא ימותו, אבל מעתיקים אותם מימות המשיח אל נעימות העוה״ב, ובזה ארז״ל מתים שהקב״ה עתיד להחיותם שוב אינן חוזרין לעפרם (סנהדרין צ״ב).
השאלה השלישית – התכיל אותם הארץ? ואשיב ואומר, שמעת שיצאה אומתנו (ממצרים) למנין העולם אלפים ומאתים שנה ועוד (מ״ה שנים), יהיו כמו שנים ושלשים דור, כל דור ק״כ רבבה אנשים ונשים על דרך הקירוב, ואם נאמר כי כולם שוים וכולם יחיו אין ממלאין מן הארץ כ״א חלק ממאה וחמשים חלקים וכו׳ (הוא מונה את ישראל מיציאת מצרים – ב״א תמ״ה ליצירה עד השנה שכתב ספרו ד"א תרצ"ג, וכל דור שבעים שנה).
השאלה הרביעית – אם יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים? ואומר, כי הנביאים והרועים והנסיכים שמתחייב שיכירום בני האדם, תחייב לעומת זה שיכירו קצתם את קצתם, ושיחובר כל איש אל שבטו, כאשר הוא מבואר בסדור השבטים בספר יחזקאל וזולתו.
השאלה החמישית – מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאבריו או בשאר הפגעים והמומין, מה יהיה מענינו? ואומר, שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא, ואח״כ ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמ״ש רז״ל עומדין במומן ואח״כ מתרפאין (סנהדרין צ״א:) וכו׳.
השאלה הששית – אם יאכלון וישתון וישאו נשים ? ואומר, כן – כמו שבן הצרפתית אשר החיהו הבורא ע״י אליהו, ובן השונמית ע״י אלישע, שאכלו ושתו ויתכן שנשאו נשים.
השאלה השביעית – איך יעתקו אל העולם הבא אשר אין בו לא אכילה ולא בעילה, וכבר נהגו בם בעולם הזה, ויחיו? ואומר, כמו שנהג משה רבינו ע״ה האכילה והשתיה והבעילה, ועמד בלעדיהם ארבעים יום בהר סיני שלש פעמים וחיה, כמו שכתוב בתורה.
השאלה השמינית – כיון שהמהויים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבודה, שמא יבחרו במרי ולא יחיו בעולם הגמול? ואומר, אחר שהוא יודע מה שיהיה, לא הבטיח תחיית המתים לצדיקי ישראל עד שידע כי בימות המשיח יבחרו בעבודה ולא במרי. (השאלה היא: אחרי שהבחירה היא חפשית, איך יוכלו הצדיקים לקום בתחיית המתים, שמא יפנו לעשות רשע ומרי ולא יעבדו את השם אח״כ? והתשובה היא: כי הקב"ה יודע מקודם כי בחירתם תהיה לטובה).
השאלה התשיעית – אם יש להם על העבודה ההיא אשר בימות המשיח גמול? ואומר – כן, כאשר יש לצדיקים בעוה״ז גמול על עבודתם, שלא יתכן שתהיה עבודה שאין עמה גמול וכו׳.
השאלה העשירית – על העם אשר בהם הישועה בחייהם מה יהיה מענינם, וכן הילודים בזמן הישועה? ואשיב, בעבור שהכתוב לא דבר בזה, ורבותינו לא קבלו בזה קבלה, נחלקו בזה על שלשה דרכים: יש מי שאומר שאין מתים כלל, ונתלה באמרו בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח (ישעיהו כ"ה ח'), ויש מי שאומר ימותו ויחיו כדי להשתוות עם המהויים ההם, ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא יחיו עד העולם הבא. ולבי נוטה אל זה המאמר השלישי מפני שלא מצאתי תחיית המתים הובטחה בימי הישועה אלא למי שהיה בגלות, ולא ראיתי להוסיף ע״ז דבר מלבי וכו', אך ימיהם יהיו ארוכים כגון ארבע מאות שנה וחמש מאות שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא כמו שמת בדור הזה בן עשרים, כמו שנאמר כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל (ישעיה ס"ה כ'), ויהיו הימים כימי הבנינים והנטעים הגדולים, כמו שאמר (שם) לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי עכ״ל
השאלות והתשובות האלה בענין תחיית המתים נתיחסו ג״כ לרבי אליעזר בן הורקנוס או ר׳ אליעזר בן יעקב, ולר׳ מאיר (עי׳ תנא דבי אליהו זוטא פי״ז). השאלות נדפסו בסוף מדרש שמואל בהוצאת מנטובה משנת שמ״ז בשם "התחיה". יעלינעק הדפיסן בשם "שאלות ר׳ אליעזר" בבית המדרש ח"ו בסופו.