ד״א ה׳ בחכמה יסד ארץ וגו׳, שכל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא אחרים כנגדן ונתן אימת זה על זה, ברא הקב״ה את ישראל ברא כנגדן או״ה, ואלמלא תקנתו היו בולעין את ישראל כשהן חיין, ומה תקנה, שתיקן להם שרים, ברא או״ה ברא שרים שלהם, ברא ישראל ברא שרים שלהם מיכאל וגבריאל. בזמן שישראל עוברין על רצונו של מקום, עומדין ומקטריגין שרי או״ה על ישראל, ועומדין שרי ישראל בתחינה ובקשה לפני הקב״ה, כיון שמתחברת קטרוגם של או״ה עם תחינתם של ישראל מיד מתרצה להם הקב״ה לישראל ונותן להם שיהיו מתגברין ומוציאין שרי אומתם ונותן אותם על שרי או״ה, ומתישין את כחם ומסכסכין את רוחם והם מכניעין לפניהם, ואלמלא כן לא היו ישראל יכולין לעמוד בפניהם.—ברא בני אדם ברא כנגדן שדים, ואלמלא רחמיו של הקב״ה ותיקונם שתיקן להם אין כל בריה יכולה לעמוד בפני המזיקין, כי מיד חוזרין חלילה. ומה תקנה יש להם? כל תקופת ניסן נותן הקב״ה בשרפים שמתגברים ומתקוממים את ראשם ונופל אימתן על המזיקים, וכן הוא אומר באברתו יסך לך, ואומר לא תירא מפחד לילה. ברא בהמות וחיות וברא כנגדן דובים ואריות ונמרים, ואלמלא רחמיו וחסדיו של הקב״ה לא היו יכולין בהמות ושאר חיות לעמוד בפני חיות רעות, ומה תקנה תיקן להם? כל תקופת תמוז נותן הקב״ה כח בבהמות בהררי אלף ומגביהות את עצמן ונופל אימתן על אריות וחיות רעות, ואלמלא כן לא היתה בהמה יכולה לעמוד בפניהם. ברא עופות מהם בישוב ומהם שלא בישוב, ברא כנגדם פרס ועזניה, כמו כן בישוב הנשר, ואלמלא רחמיו של הקב״ה ותקנה שתיקן להם לא היו עופות יכולין לעמוד בפני אלו, ומה תקנה שתיקן להם, כל תקופת תשרי נותן הקב״ה כח בזיז שדי ומרים את ראשו ונותן אימתו וקולו על פרס ועזניה. ברא דגים קטנים ודגים גדולים, ויש בהם דג גדול שבגדולים ארבע מאות פרסה, ואלמלא רחמיו של הקב״ה ותקנה שתיקן להם לא היה כח לקטנים לעמוד בפני הגדולים, ומה תקנה שתיקן להם, כל תקופת טבת מרים לויתן את ראשו ומניף את עצמו ונופל אימתו על הדגים שבים ואלמלא כן לא היה כח לקטנים לעמוד בפני הגדולים, הה״ד ה׳ בחכמה יסד ארץ.
ד״א ה׳ בחכמה יסד ארץ, שברא הקב״ה את עולמו בד׳ רוחות מזרח מערב צפון ודרום, מזרח ממנו יוצא אור לעולם, מערב ששם אוצרות שלג ואוצרות ברד ומשם קור יוצא לעולם, דרום משם טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאין לעולם, צפון ממנו חושך יוצא לעולם, וכשם שברא הקב״ה ד׳ רוחות וסיבבן לכל העולם כולו ובריות העולם עומדות באמצע, כך ברא ד׳ חיות וסיבבן לכסא הכבוד וכסא הכבוד באמצע למעלה מכולם, וכך סדרן של בני יעקב בשעה שצוה עליהם להיות חונים על דגלם, מזרח שממנו יצא אור יהיה כנגדו מי שהוא אור, וכן כתיב והחונים לפני המשכן מטה יהודה שהוא מלך, ועליו יששכר שהוא בעל תורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה וגו׳, ועליו זבולון שהוא בעל עשירות שנאמר זבולון לחוף ימים ישכון. דרום שממנו טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאין לעולם, כנגדן ראובן שהוא בעל תשובה והקב״ה משפיע ברכה בשבילו לעולם, ועליו שמעון דסני זימה הוא ומדתו מדת הדין לפיכך הרג אנשי שכם, ועליו גד שהוא בעל גבורה שנאמר גד גדוד יגודנו וגו׳. מערב שמשם אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצא לעולם, וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה, ושכינה לעולם במערב שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. צפון שממנו חושך יוצא לעולם, וכנגדן דן שיצא ממנו מי שהחשיך בע״ז שהיה ירבעם מחזיר על כל ארץ ישראל ולא היו מקבלין אותו עד שבא שבט דן וקבלו, שנאמר ויועץ המלך ויעש שתי עגלי זהב אשר בדן וגו', ועליו נפתלי ואשר מאיר על החושך שנאמר יהי רצוי אחיו וגו', הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ וכו׳ שברא שמים וד' רוחות וסיבב להם מלאכים מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל, מיכאל במזרח מלפניו כנגד שבט לוי, שבשעה שעברו ישראל את הים ענה משה ואמר מי כמוך ואח״כ אין כאל ישורון הרי מיכאל, רפאל במערב מאחריו כנגד אפרים, ולמה נקרא שמו רפאל שהוא מזומן לרפאות את ישראל שנאמר אל נא רפא נא לה, וסתם הכתוב רפא נא לה הרי רפא״ל. גבריאל בדרום מימינו כנגד ראובן ויהודה, דכתיב כי יהודה גבר באחיו ויצא ממנו בן שנקרא שמו פלא יועץ אל גבור הרי גבריאל, אוריאל בצפון משמאלו כנגדו דן שהוא חשך ולמה נקרא שמו אוריאל, כנגד תורה נביאים וכתובים, לכך נאמר כונן שמים בתבונה.
דבר אחר כונן שמים בתבונה וגו׳ העליונים שבראן לזכרון אל לשבח את שמו, כיצד, כל שחר ושחר מלאך עומד לפניו ופותח ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד, וכל גבורי מעלה עונים אחריו, וחיה אחת עומדת באמצע הרקיע ישראל שמה ואומרת ברכו את ה׳ המבורך, וכל גדודי מעלה עונין אחריו ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד. וגומרין את הדבר שרפים ואומרים קק״ק ה׳ צבאות, והאופנים וחיות הקודש מרעישים את העולם ואומרים ברוך כבוד ה׳ ממקומו עד שאוגדין כל שרי מעלה, וכל גדודים כל אחד ואחד אומר לאותה חיה ששמה ישראל ועל מצחה חקוק ישראל: שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. הה"ד כונן שמים בתבונה.
סליק