והא דאמרינן יקום פורקן בלשון ארמי וכן יתגדל ויתקדש כו' אף על פי שאין מלאכי השרת מבינים בזה הלשון משום דבצבור [הוא] שהשכינה שורה שם כדאמרינן פ' ואילו נאמרין דתנן ואילו נאמרין בכל לשון פ' סוטה וידוי מעשר ק"ש ותפילה ופריך בגמרא ותפילה בכל לשון והאר"י לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית דאר"י השואל צרכיו בלשון ארמי' אין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון [ארמי] לא קשיא הא ביחיד הא בצבור וכן נשאר התם: מה שנוהג ש"צ כשקורא בשבת בס"ת ופעמים מברך את הקורא בתורה ואומר מי שבירך אברהם יצחק יעקב הוא יברך את פלוני שיתן נדר לכבוד התורה היה מורי אבי זצ"ל תמיה על המנהג דתנן פ' משילין ואילו הן משום מצוה לא מקדישין לא מעריכין ולא מחרימין כו' ואמרי' בגמרא מאי טעמא [גזירה] משום מקח וממכר ומ"ש נודר נדר לחזן מהמקדיש השתא לידור לגבוה אסור כ"ש להדיוט. ובשלמא היכא שש"ץ עני היה נראה קצת להתיר דדמי לההוא דכתובות ודפ' שואל דאר"א פוסקין צדקה לעניים בשבת מיהו אפי' לש"צ עני לא מסתבר דשרי לידור לו די"ל דההוא דר"א מיירי בצדקה שצריכין לה היום דהוי צורך היום ודמי לחובות שקבוע להם זמן כדאמרי' פ' השואל דא"ר יוחנן מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט ופריך ומי אר"י הכי והא אר"י הלכה בסתם משנה ותנן לא מקדישין ולא מעריכין כו' ל"ק כאן בחובות שקבוע להם זמן [כאן בחובות שאין קבוע להם זמן] אסור הואיל ואפשר להמתין עד למחר לא הוי צורך היו' וכה"ג כתב בתוספת ריב"א פ' משילין דכל חפצי שמים המוטלים עליו בו ביום לעשות לא גזרו בהם כגון לפסוק צדקה לעניים ובו ביום צריכין עניים לצדקה וכן ללמדו לתינוק ספר ואומנות הוא חייב בכל שעה ללמדו ועל התנוקת [לארס] ההוא ודאי לא דמי למקח וממכר וליכא למגזר אע"ג דהוה מצי לשדך למחרת השבת אבל הני מקדישין ומעריכין ומחרימין אינם מוטלים עליו בו ביום דמצי להקדיש ולהעריך ולהחרים למחר ודמי למקח וממכר להכי גזרו בהו עכ"ל. וכמו כן יכול למחר ליתן נדר לש"צ ומסתבר דאסור. ובענין אחר חילק בתוס' ריב"א זצ"ל דאי נמי (הרי) [הני] רשות נינהו ואי בעי מקדיש מעריך ומחרים ואי לא בעי ליתנהו חובה עלויה גזרו בהו משום מקח וממכר (יכול) [אבל] לפסוק צדקה לעניים ולשדך על התנוקות וליארס וללמדו ספר לתינוק חובה נינהו ולא גזרי בהו משום מקח וממכר. וכפי זה תקשי ש"צ עשיר ושנוייא דר' יוחנן אדר' יוחנן דפ' שואל. מ"מ נראה בעיני אני המחבר דמנהג של היתר הוא דודאי אם היה אותו שקרא אומר בזה הלשון אני נודר ליתן לך אז היה אסור כי זה דומה למקדיש ומעריך אבל הכא ש"צ הוא שמברכו והוא שותק ואינו נודר אפילו כשאומר אותו שקרא לש"צ תברכני מ"מ הואיל שאינו מוציא בזה הלשון אני נודר לך אין כאן איסור ודמי להא דא"ר יהושע בן קרחה [אומר אדם לחבירו] הנראה שתעמוד עמי לערב ורבב"ח [אמר ר"י] הלכה כר"י בן קרחה. וארבב"ח אר"י מ"ט דריב"ק דאמר קרא ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר כמו בן בכאן הואיל [שלא] אמר לו ואני נודר אין כאן כ"א הרהור בעלמא ומותר ואינו דומה למקח וממכר (אלא) [ולא] למקדיש ומחרים שכשהקדיש והחרים הרי כבר יצא מרשותו מיד ודמי כאלו מכר שהרי גם ליתן מתנה בשבת אסור אבל הכא שלא נדר הרי לא יצא מרשותו כלום ולא מיחזי כמקח וממכר:
תפלת המוסף של שבת נתקנה באלפא ביתא של תשר"ק ופי' בסידור רבינו שלמה לפי שהיתה נשמעת על הגאולה והגאולה [עתידה להיות] בזכות שבת (כדאמרי') שנא' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב והביאותים אל הר קדשי וכתיב בשובה ונחת תושעון וגו'. וכיצד נשמעת על הגאולה. תשר"ק. ביום ההוא ישרוק וגו' צפע"ס יטיפו ההרים עסיס. נמל"ך. והיה ה' למלך על כל הארץ. יטח"ז ויטו שכם אחד לעבדו ויחזוהו ויאמרו הנה אלהינו זה. והדגב"א יביאו לויתן ויכרו עליו חברים. ובסדר ה"ר משה מיימון אינה עשויה בתשר"ק ויש בה בתפילה עצמה שינוי מסדר שאנו מתפללין. מנהגינו בשחרית אומר שליח צבור נקדש את שמך כו' ובמוסף נעריצך ונקדישך כו' כמדומה שיש מקומות שאומרים נעריצך ונקדישך גם בשחרית ובמסכת סופרים כתוב אבל קדוש של עמידה כיון שצ"ל נעריצך ונקדישך אינו מן הדין לאמרו בפחות מי' אבל נקדש את שמך לא ראיתי כתוב בשום מקום וה"ר משה מיימון כתב ש"צ מברך לעולם ברכה שלישית בנוסח זה נקדישך ונעריצך ונשלש לך קדושה משולשת כדבר האמור ע"י נביאך וקרא וכו' והא דהקדים נקדישך לנעריצך כמדומה בעיני משום דכתיב והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו ודלא כמס' סופרים ואנו שאנו מקדימים נעריצך לנקדישך משום דעבדינן כמס' סופרים. וזה שאנו אומרים פעמים באהבה שמע אומרים השיב רב שלום ריש מתיבתא דמתא מחסיא בתפלות של שחרית של שבתות וימים טובים ויום הכפורים אין מנהג לומר פעמים באהבה בישיבה ובבבל כולה אלא בתפילת מוסף בלבד וביוה"כ אף בנעילה מפני שנגזרה גזירה על שונאיהם של ישראל שלא לקרות ק"ש והי' אומר אותו ש"צ בהבלעה בעמידה בכל תפלת שחרית בין בחול בין בשבת כיון שבטלה גזירה והיו פורסים את שמע בתקנה ומתפללין בקשו לסלקה כל עיקר שהרי חזרה ק"ש למקומה אלא אמרו חכמים שבאותו הדור נקבע אותה במוסף שאין בה ק"ש ולמה קבעוה במוסף כדי שיתפרסם הנס לדורות לפיכך במוספין אומרים ובתפלת השחר אין אומרים שהרי קרו ק"ש כתקנה. ויש מקומות שאומרים להיות לכם לאלקים אני ה' אלהיכם ואינם מפסיקין אבל בספר המקצועות כתב התקינו רבנן למימר בהבלעה בכל צלותא וצלותא רישא וסיפא רישא פעמים באהבה שמע אומרים וענו צבורא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וסיפא להיות לכם לאלקים וענו צבורא אני ה' אלהיכם דהיינו כמנהגנו ועוד כתב בספר המקצועות דסדר קדושה נמי גזרו מלכות הרשעה דלא למימר קדושה מה עשו כשרים שבאותו הדור כיון שהולכין שלוחי מלכות נכנסין לבתי כנסיות ומתחילין פסוקי גאולה ובא לציון גואל ואני זאת בריתי ואתה קדוש ואומר כעין קריאה וקרא זה אל זה ואמר קק"ק וחוזרין ומתרגמין לה לקדושה ומקבלין דין מן דין ואמרין וחוזרין ואומר פסוקי דקדושה אחריתי עברי ותרגום ותשאני רוח ואשמע אחרי ומתרגמינן ונטלתני רוחא ושמעית בתרי גו' ופסוקי דרחמי אחרים ואע"פ שחזרה קדושה למקומה לא סילקו קדושה זו אבל אומר אותה בחול אחר תפילה ובשבתות וימים טובים במנחה וביום כפו' בנעילה [קודם תפילה]: מנהגנו בארץ כנען וכן מנהג בני רינוס לאחר שיאמרו הצבור אין כאלהינו עומד היתום ואומר קדיש אבל בצרפת ראיתי שאינם מקפידים על כך מי שיאמר קדיש אם נער יתום או נער שיש לו אב ואם וכמנהגנו מסתברא משום מעשה שהיה דמעשה בר"ע:
מעשה בר' עקיבה שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טוען על ראשו כטען עשרה טעונין והיה רץ כמרוצת הסוס גזר עליו ר' עקיבה והעמידו ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו ואם עני אתה אני מעשיר אותך א"ל בבקשה ממך (א"ל) [אל] תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי א"ל מה זה ומה מעשיך אמר לו אותו האיש מת הוא ובכל יום ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפין אותי בהם וא"ל בני מה היתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו א"ל גבאי המס הייתי והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים א"ל כלום שמעת מן הממונים עליך אם יש לך תקנה א"ל בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי פורענות שאותו האיש אין לו תקנה אלא שמעתי מהם דבר שאינו יכול להיות שאילמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל ואומר ברכו את ה' המבורך ועונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד או יאמר יתגדל ועונין אחריו יש"ר מברך מיד מתירין אותו האיש מן הפורענות ואותו האיש לא הניח בן בעולם ועזב אשתו מעוברת וא"י אם תלד זכר מי מלמדו שאין לאותו האיש אהוב בעולם באותה שעה קיבל עליו ר"ע לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו תורה ויעמידו לפני הצבור א"ל מה שמך א"ל עקיבה. ושום אנתתך א"ל שושניבא ושום קרתך א"ל לודקיא מיד נצטער ר"ע צער גדול והלך ושאל עליו כיון שבא לאותו מקום שאל עליו א"ל ישתחקו עצמותיו של אותו הרשע שאל על אשתו א"ל ימחה זכרה מן העולם שאל על הבן אמרו הרי ערל הוא אפי' מצות מילה לא עסקנו מיד נטלו ר"ע ומלו והושיבו לפניו ולא היה מקבל תורה עד שישב עליו מ' יום בתענית יצתה בת קול ואמרה לו ר' עקיבה לך ולמד לו הלך ולמדו תורה וק"ש וי"ח ברכות וברכת המזון והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד יתגדל יהא שמיה רבא באותה שעה מיד התירו המת מן הפרעניות מיד בא לר"ע בחלום ואמר יהר"מ ה' שתנוח דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהנם מיד פתח ר"ע ואמר יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור וכן מצא מורי ה"ר אלעזר מוורמשא דתנא דבי אליהו רבא דקטן האומר יתגדל מציל אביו מן הפורענות: There is a story about Rabbi Akiva who saw a naked man black as coal. He was carrying a load on his head fit for ten men and running as fast as a horse. R. Akiva made a decree about him and had him stand in place. R. Akiva said to that man, "Why are you doing such hard work; if you are a slave and your master is doing this to you, I will redeem you from him; and if you are [doing so because] you are poor, I will make you rich." He said [back] to him, "I plead with you, do not delay me, lest those who are appointed over me will get angry with me!" He said to him, "What is this and what are you doing?" He said to him, "That man (referring to himself) is dead; and every day, they send me to cut wood and burn me with them." He said to him, "My son, what was your work in the world from which you came?" He said to him, "I was a tax collector and I was from the leaders of the people, but I would favor the rich and kill the poor." He said to him, "Have you not heard anything from those appointed over you, whether there is a remedy for you." He said to him, "I plead with you, do not delay me, lest those in charge of punishments over me will get angry with me, as there is no remedy for that man. However I did hear one thing that cannot be: That were this poor man to have a son who would stand in the congregation and say, 'Bless the Lord who is blessed,' and they would answer after him, ''Blessed be the Lord who is blessed forever and ever,' or if he should say, 'May He be exalted,' and they answer after him, 'May His great name be blessed forever and ever,' they would release that man from [further] punishment. But that man did not leave a son in the world; he left his wife pregnant, but does not know, [even] if she gave birth to a male, who will teach him. For that man does not have a friend in the world." That instant R. Akiva took upon himself to go and find out if he fathered a male child, in order to teach him Torah and stand him up in front of the congregation [to lead them in prayer]. He said to him, "What is your name?" He said to him, "Akiva." "And your wife's name?" He said to him, "Shoshniva." "And the name of your town?" He said to him, "Ludkiya." R. Akiva immediately grieved greatly and went to ask about him. When he came to that place, he asked about him. They said to him, "May the bones of that wicked man be ground up!" He asked about his wife. They said to him, "May her memory be erased from the world." He asked about the child. They said to him, "He is uncircumcised; we have not even troubled ourselves about the commandment of his circumcision." R. Akiva took him immediately and circumcised him and placed him in front of him. But he could not absorb Torah, until he sat and fasted for forty days for his sake. [Then] a heavenly voice emerged and said to him, "R. Akiva, go and teach him." He proceeded teach him Torah, the recitation of Shema, the Eighteen blessings (of the standing prayer) and the grace over the meals. Then he had him stand in front of the congregation and say, "Bless the Lord who is blessed," and the congregation answered after him, ''Blessed be the Lord who is blessed forever and ever." [He continued], "May He be exalted," [and they answered], "May His great name [...]." That instant, they immediately released the dead man from his punishment. He immediately came to R. Akiva in a dream and said, "May it be the will in front of God that He should ease your mind in the Garden of Eden, for you have saved me from the punishment of Geihinnom." Immediately R. Akiva began and said, "May Your name, Lord be forever; Your fame, Lord, through all generations." And my teacher, Rabbi Elazar of Wurms, accordingly found [in] the Tanna debei Eliyahu Rabba, that a child who says, "May He be exalted," saves his father from punishment.