פרק מקום שנהגו בתחילתו תניא העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה ובמוצאי שבת ובמוצאי יום הכפורים ובמוצאי ימים טובים ובכל מקום שיש בה נדנוד עבירה לאתויי תענית צבור אינו רואה סימן ברכה לעולם. ת"ר יש זריז ונשכר [ויש זריז ונפסד יש שפל ונשכר] ויש שפל ונפסד. זריז ונשכר דעביד כולי שבתא [ולא עביד במעלי שבתא. זריז ונפסד דעביד כולי שבתא] ועביד במעלי שבתא שפל ונשכר דלא עביד כולי שבתא [ולא] עביד במעלי שבתא שפל ונפסד דלא עביד כולה שבתא ועביד במעלי [שבתא] אמר רבא הני נשי דמחוזא אע"ג דלא עבדן עבידתא במעלי שבתא משום מפנקותא הוא דהא כל יומא נמי לא עבדן אפ"ה שפל ונשכר קרינא בהו. נראה בעיני דהאי דאסר הכא מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה היינו דוקא מלאכה קבועה שאסור לקבוע עצמו במלאכה כדי להשתכר בה מפני שצריך לעסוק בצורכי [שבת] אבל מלאכה בעלמא שהוא לשעה ואינו קובע עצמו עליה ההיא ודאי שריא כדתנן פ"ק דשבת בש"א אין שורין דיו וסממנין וכרישין אלא כדי שישורו מבעוד יום וב"ה מתירין: