מתני' נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם. אמר רב אסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו והא אנן תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם הוא דאמר כריב"ל. דאריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושה אותו סניף ומשלימו לעשרה. פרש"י סניף חיבור לזימון עשרה. וכי אמר רב אסי נמי לעשרה קאמר. אמר ריב"ל תשעה ועבד מצטרפין מיתיבי מעשה בר' אליעזר שנכנס לביהכנ"ס להתפלל ולא מצא שם עשרה שיחרר עבדו והשלימו לעשרה. שיחרר אין לא שיחרר לא. ר' אליעזר לתרי הוי צריך ושיחרר חד ושביק חד. והיכי עביד הכי והא אמר רב יהודה אמר רב כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמ' לעולם בהם תעבודו לדבר מצוה שאני. מצוה הבאה בעבירה היא. מצוה דרבים עדיף להוציא רבים ידי חובתם לקדושה: אמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לביהכנ"ס כדי שימנה עם עשרה הראשונים שכל הנמנה עם עשרה הראשונים נותנין לו שכר כולם. תניא נמי הכי כו' שכר כולם ס"ד אלא שכר כנגד כולם. אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין א"ל ר"נ וארון גברא הוא. (אמר (רבה) [ר' אמי] שנים ושבת מצטרפין א"ל רב נחמן שבת גברא הוא) אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה דמכנפי כנופי. וא"ל דמבדרי בדורי אלא אמר ר' אמי שני ת"ח המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין. פרש"י המחדדין זא"ז בביהכנ"ס ההלכה מצטרפת להיות שלישית. אמר (רב חסדא) [א"ר יוחנן] קטן פורח מזמנין עליו. פירוש שהביא סימנין ולא בא לכלל שנותיו. תנ"ה קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו. ואין מדקדקין בקטן. לאתויי קטן פורח שאין מדקדקין בו אם בא לכלל שנותיו אם לא ומה הן שנותיו שלש עשרה שנה ויום אחד. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דא"ר נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אביי ורבא הוו יתבי בסעודתא קמי' דרבה אמר להו למי מברכין אמרו לי' לרחמנא א"ל היכי יתיב אביי אחוי כלפי טללא. ורבא נפק לברא ואחוי כלפי שמיא אמר להו תרווייכו רבנן הויתו אלא בוצינא מקטפי' ידוע פי' בוצינא דלעת. השיב ר"ת זצ"ל אשר שאלת מנין לנו להשלים קטן לעשרה ומאימתי זמן צירוף השלמתו נראה בעיני כי מצטרף אפי' אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אלא מוטל בעריסה מצטרף לעשרה מדאמר ריב"ל אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה סניף היינו לברהמ"ז לעשרה בשם ולעשרה שמתפללין משום דבר שבקדושה. וכן עבד אחד משלים אבל תרי לא כדאמר ר' יהושע בן לוי [והא דקאמר ולית הלכתא ככל הני שמעתתא לאו אדר' יהושע בן לוי] קאי דהא אפסקיה [באותו מעשה דר"א] ועוד דקא מסייע ליה רב נחמן (ובפרשת [תשעים ואחת] בבראשית רבה גרסי' הכי אריב"ל תינוק עושין אותו סניף לעשרה ובעי התם לשלשה מהו ופשיט' דכל דכן הוא. ופליג הא דשלשה אמימרא דריב"ל דהכא דהתם בב"ר תלתא קולי ובתלמוד דידן תלת' חומרי ועוד שפסק שם לברהמ"ז עושין אותו סניף לעשרה אבל לק"ש ולתפלה עד שיביא שתי שערות וליתא דתלמוד דידן עיקר). והא דאמר לית הלכתא ככל הני שמעתתא דארון ותשעה ושבת ומחדדין ותשעה נראין כעשרה וקטן פורח ואע"ג דתניא נמי הכי מוקמי לה אליבא דרב נחמן דאמר מזמנין על קטן היודע למי מכברכין בקטן פורח שלא הגיע לפלגות ואינו יודע למי מברכין ואי נמי באינו פורח אלא שיודע למי מברכין דבע"כ אהאי תניא נמי הכי לא קאי לית הלכתא והיינו כריב"ל דאמר קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל לתפלה ולסניף אפי' אינו יודע מצטרף ואסניף ותפלה לא פליג רב נחמן מדקאמר קטן היודע למי מברכין. אי נמי פורח מזמנין ולא בסניף עשרה ש"מ דבההיא מודה דזימון טפי חמור מסניף ותפלה כדמוכח בכולא שמעתא. ולהתפיסו ס"ת או חומש לא מוכח שמעתא. אלא בפרקי דר' אליעזר אית' גבי עיבור שנה ומתוך אותו מדרש החמירו גם בכאן אע"ג דלא דמיין אהדדי דהתם לאו משום דבר שבקדושה היא וכן פירש רב היי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין עשרה ור"ח חולק עליו ולא מוכח הלכה אלא שכן דרכו תופס לו חומרא שלא להוציא שם שמים לבטלה הואיל ותניא כוותי' דרב חסדא לעיל גבי אין מדקדקין בקטן. ואפי' לדברי ר"ח המחמיר בזימון הוא דמחמיר אבל בסניף לעשרה לא פליג אדריב"ל דקיי"ל כוותיה. וליכא מאן דפליג. ומה שפוסק בהלכות גדולות דקטן פורח ויודע למי מברכין מצטרף. נראה בעיני דאו או קאמר או פורח או יודע. ואנא מוסיף על דבריהם אפי' מוטל בעריסה. דאכל בי עשרה שכינה שריא דכי גמרי' קדושה בעשרה מונקדשתי לא שנא גדולים ל"ש קטנים ובלבד שיהיו תשעה גדולים דטפי מחד לא כדאמר גבי עבד דליכא יקרא דשמיא כולי האי. ועבד נמי איתי' בכלל ונקדשתי דשכינה שריא אכל מחוייבי מצות ובני ברית. וה"מ דמצטרפי כשישראל גדול מברך אבל לאפוקי אינהו אחרים לא דהא אמרי' שילהי ר"ה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח והא דסלקי עבד אשה וקטן בתורה למנין שבעה דליתנייהו בת"ת משום דס"ת לשמיעה קאי דברכתן אינה לבטלה דלא מברכינן אקבו"צ על התורה אלא אשר בחר בנו ואשר נתן לנו. וצורנו יתן לכולנו שלום:
עד כאן התשובה
וזה לשון מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שירליאון. רבי השיב אע"פ שהתיר רבינו יעקב לעשות קטן סניף לעשרה לתפלה בלא חומש בידו. הוא לא הי' נוהג כן ולא עשה מעשה. וגם שמצריכין אותו חומש בידו ואינו בשום מקום רק בפרקי דר' אליעזר לענין עיבור השנה מזכיר ספר תורה. והכי איתא התם בפ"ח בשלשה מעברין את השנה ר' אליעזר אומר בעשרה שנאמר אלהים נצב בעדת אל ואם נתמעטו מעשרה מביאין ספר תורה לפניהם ועושין גורן והקטן לפי קטנו וכו' ואין מזכיר כלל שיהא קטן אוחז ס"ת ואפי' היה בשום מקום לענין תפלה אומר ר' היינו דוקא ספר העשוי בגליון אם כתוב על זה ל"ש חומש ול"ש ספר תורה אבל חומשים כעין שלנו לא היו בימי חכמים. ומה שאומר קטן וס"ת עושין אותו סניפין בירושלמי ובבראשית רבה והוא קטן וס"ת כמו תשעה וארון בתלמוד שלנו שבמקום ארון בתלמוד שלנו מזכיר ס"ת שם ולית הלכתא הכי. ואע"פ שיש בירושלמי שראיתי כתוב בו ס"ת וקטן עושין אותו סניפין. אמר ר' יודן כיני מתני' קטן לס"ת עושין אותו סניף. משמע קצת כמנהג העולם שמא רוצה לומר לקריאת התורה מיירי שעולה למנין שבעה. אבל סניף לא הוי לעשרה ולשון הירושלמי אכתוב בסמוך וגם ראיתי ר' לעשות קטן וספר סניף לתפלה. וגם הרב ר' יוסף כתב בתוספותיו מסתברא דריב"ל קאי כרב אשי דפליג אמר זוטרא דלעיל בריש פרקין גבי קוראין לו ומזמנין עליו. דמיקל בזימון עשרה מזימון לשלשה והתם פסקי' כמר זוטרא דמחמיר בזימון עשרה לכך אין הלכה כריב"ל. והנה זה לשון הירושלמי ר' סימון בשם ריב"ל ור' (אחא) [יוסי] בן שאול בשם ר' קטן עושין אותו סניף לעשרה והא תני [אין] מדקדקין בקטן אמר ר' יוסי קיימא ר' סימון ר' חנניא ור' שמעון בשם ריב"ל לשני קטנים נצרכה שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי ר' יהודה בן פזי בשם ר' (אסי) [יוסי] תשעה נראין כעשרה מזמנין מה עביד מסויימין. אלא אפי' קטן ביניהם ר' ברכיה אמר ר' יעקב בר זבדי בעי קומי ר' יוסי [בר' אלעזר] כמה דתימר קטן עושין אותו סניף לעשרה ודכוותיה יעשו אותו סניף לשלשה מה אין תמן [שמזכירין את השם עושין אותו סניף כאן שאין מזכירין את השם לכש"כ. א"ל והא אינו כ"ש] תמן ע"י שמזכירין את השם עושין אותו סניף. וכאן שאין מזכירין את השם אין עושין אותו סניף. תני קטן וס"ת עושין אותו סניף. אמר ר' יודן כיני מתניתין קטן לס"ת עושין אותו סניף. ויש ירושלמי שהיה כתוב בו קטן לס"ת מאימתי עושין אותו סניף ר' (אבהו) [אבינא] אמר אתפלגון רב הונא ורב יהודה ותרוויהון בשם שמואל חד אמר כדי [שיהא יודע בטיב ברכה] וחד אמר כדי שיהא יודע למי מברך. אמר ר' יוסי כמה זמנין אכלית עם ר' תחליפא אבא ועם ר' אינוינא (בן חכינאי) [בר סיסי חביבי] ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. ע"כ הירושלמי. ועל זה הגיה וכן מנהג העולם ולא כמ"ד ותלמודא דברכות. וגם ר"ח פי' לקמן במילתיה דרב נחמן דאמר קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו. וזהו שאמר רב נחמן מי שהוא נכנס לכלל שנת י"ג ולא הביא שתי שערות ידועות שהוא חשוב קטן אע"פ שהוא גדול. ואם יודע למי מברכין והוא בן י"ג שנה מזמנין עליו פחות מכאן לא. והא דאשכחן לאביי דנפק לברא ואחוי כלפי שמיא לאו דוקא לאזמוני עלי' אלא שיש בו בינה והוא קטן. משמע דסובר ר"ח קטן פורח דהיינו שהגיעו שנותיו אבל שערות אינן גדולות כפוף ראשו לעיקרו שכן שיעור שער שאין דרך לגדל שער עד י"ג. ורב נחמן לא אתי לרבויי אלא קטן פורח. והוא שיודע למי שמברכין אבל קטן ממש לא אמר רב נחמן דפשיטא דלא פליג אברייתא דלקמן ולעולם אין מזמנין על הקטן אם לא הגיע לכלל שנים דהיינו שנת י"ג ולא הביא שערות כשיעור שיכול לכוף ראשו לצד עיקרו. מסקנא דמלתא אין עושין סניף לעשרה לזימון ולתפלה ולשלשה עד שיביא שתי שערות כעובדא דר' יוסי בר חלפתא דירושלמי עכ"ל: