עד היכן ברכת הזימון פי' שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה רב נחמן אמר עד נברך רב ששת אמר עד הזן נימא כתנאי ברכות המזון שתים ושלש ותניא אידך שלש וארבע סברוה דכ"ע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא מאי לאו בהא קמפלגי למ"ד שתים ושלש קסבר עד הזן וכשהן שנים אין אומרי' אלא ברכת הארץ ובונה ירושלים. ולמ"ד שלש וארבע קסבר עד נברך וכשהן שנים הם אומרים שלש. הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים וכשהן שלשה הן מוסיפין [נברך]עד ובטובו חיינו. לא רב נחמן מתרץ לטעמי' ורב ששת מתרץ לטעמי'. ר"נ מתרץ לטעמי' כולי עלמא עד נברך ולמ"ד שתים ושלש אמר לך הכא בברכות פועלים עסקי' דאמר מר פותח בברכת הזן וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ וברכת הארץ ובונה ירושלים כחדא ברכה ואין כאן ברכה אלא ברכת הזן וברכת הארץ וכשהן שלש מוסיף נברך הרי שלש ולמ"ד שלש וארבע פותח בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ. ורב ששת מתרץ לטעמי' כולי עלמא עד הזן מ"ד שתים ושלש שפיר ומ"ד שלש וארבע קא סבר הטוב והמטיב דאורייתא אמר רב יוסף תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פועלין עוקרין אותה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך [ואינו חותם בברוך] דתניא כל הברכות פותח בהן בברוך וחותם בברוך חוץ מברכת הפירות [וברכת המצות] וברכה הסמוכה לחבירתה וכו' אמר רב נחמן בר יצחק תדע דהטוב ומטיב לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל. להיכן הוא חוזר פי' מי שנצטרף לזימון ואמר לעיל אליבא דרב ששת ברכת הזימון עד הזן והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שגומר המברך ברכת הזן וחוזר זה שהפסיק לשנים (וגמרו סעודתן) [וגמר סעודתו] להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור רב זביד משמי' דאביי אומר חוזר לראש. לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שבתחלה הוקבע לשלשה (ורב אסי) [ורבנן] אמר למקום שפסק לברכת הארץ והלכתא למקום שפסק. זאת היא שיטת רבי' שלמה ופירושו ופסקו רבוותא הלכתא כרב ששת באיסורי ואביי (ורב אסי) [ורבנן] נמי פליגי אליב' דרב ששת משמע דס"ל כוותי' וקבעינן נמי הלכתא למקום שפסק דהיינו לברכת הארץ דעד הזן הוי ברכת הזימון הלכך שנים שאכלו מברכין ברכת הארץ ובונה ירושלים והטוב והמטיב ואין מברכין ברכת הזן כך הי' הלכ' למעשה שיטת רבינו שלמה ופירושו. ותימה דאין אנו נוהגין כן אלא מעשי' בכל יום יחיד שאוכל מברך ברכת הזן ואינו מחסר כ"א מנברך עד ובטובו חיינו. ונראה בעיני לקיים המנהג ולומר דהלכה כרב נחמן דאמר ברכת הזימון עד נברך שאכלנו משלו והן עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ודוקא ע"כ בעי שלשה אבל מברכת הזן ואילך לא בעי שלשה אלא אפי' יחיד מברך מברכ' הזן ואילך דהא דרב ששת מתוקמא כתנאי וברייתי פליגי אהדדי מ"ד שתים ושלש סבר דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ומ"ד שלש וארבע סבר הטוב ומטיב דאורייתא ולרב נחמן לכ"ע הטוב והמטיב לאו דאורייתא. וכולהו אמוראי סברי כרב נחמן ורב יוסף ורב יצחק בר שמואל בר מרתא ורנב"י כולהו סברי דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ומפרשי לברייתות כרב נחמן כי היכי דלהוי לכולי עלמא ולא כתנאי ואביי ורב אשי נמי סברי כרב נחמן דהטוב והמטיב לאו דאורייתא דאביי עני ליה בקלא כי היכי דלישמעו פועלים דליקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא ורב אשי דעני לי' בלחישא כי היכי דלא לזלזלו בי' וכן פסק בפי' ר"ח דהלכה כרב נחמן. ולעיל בפ' הי' קורא תניא פועלים שהיו עושים מלאכה אצל בעה"ב ואוכלין פתן כיצד מברך ברכה ראשונה כתיקנה שני' פותח בברכת הארץ וכולל בונה ירושלים בברכת הארץ וחותם בברכת הארץ ופועלים סתמא קתני ואפי' יחיד שמעי' מינה דיחיד מברך ברכת הזן. וההיא דלהיכן הוא חוזר נוכל לפרש דאליבא דרב נחמן קמיירי רב זביד משמי' דאביי אמר חוזר לראש דהיינו שמתחיל לומר ברוך שאכלנו משלו (ורב יוסף) [ורבנן] אמרי למקום שפסק דהיינו שמתחיל הזן. א"נ כמו שפי' הרב רבינו יוסף דאורליינוש דלא איירי בהפסיק לשנים אלא בכל המברך ברהמ"ז איירי וה"פ להיכן חוזר המברך ברהמ"ז רב זביד משמי' דאביי אמר חוזר לראש פי' חוזר ומתחיל נברך שאכלנו משלו וכו' (ורב אסי) [ורבנן] אמרי למקום שפסק כלומר אינו מברך אלא ברוך הוא שאכלנו משלו וכן פי' בה"ג. וכ"פ רבינו יצחק אלפס וז"ל עד היכן ברכת הזימון רב נחמן אמר עד נברך כו' שאם אכלו שלשה והוצרך אחד מהם לצאת שיושב עד שיאמר ברוך הוא שאכלנו משלו ובטובו חיינו שזה הוא ברכת הזימון ורב ששת אמר עד הזן את הכל כו' נימא כתנאי דתניא חדא שנים ושלשה ותניא אידך שלשה וארבעה מאי לאו דכ"ע אית להו הטוב והמטיב לאו דאורייתא ובהא קמיפלגי מ"ד שנים ושלש [סבר עד הזן] ומ"ד שלשה וארבע' קא סבר עד נברך ודחינן לא רב ששת מתרץ לטעמי' ורב נחמן מתרץ לטעמי' וכו' האי שמעת' שקלו וטרו בה קמאי ז"ל ולא סלקא להו כל עיקר משום דסבירא להו דהא דתניא שנים ושלשה ברכות איתניין וקשיא להו היכי תני להו בלשון זכר ולא אשכחו בה פירוקא והך מימרא דעד היכן ברכת הזימון איפלגו בה בגמרא דבני מערבא ואותבינן התם למ"ד עד נברך מהך ברייתא דשנים ושלשה וכד מעיינת בה סלקא לה פירושא דהא שמעת' בלא גמגום וה"ג התם שלשה שאכלו כאחת ובקש אחד מהן לילך לו דבי רב אמרין מברך ברכה ראשונה והולך איזהו ברכה ראשונה דבי רב אמרי זו ברכת (המזון) [הזימון]. רבי זעירא בשם רבי ירמיה אמר זו ברכת הזן את הכל (רב ענן בשם רב) [רבי חלבו בשם רבי חנין] זו ברכת הזן את הכל מתיב רב ששת והא מתני' פליגי שנים ושלשה [שאכלו] חייבין בברכת המזון הא ארבע לא אין תאמר ברכת זימון ראשונה נתני ארבעה [אשבח תני ד' ואי תימא זו הטוב והמטיב שניא היא דא"ר הונא] (א"ר יוסף תדע דהטוב והמטיב אינו מן המקרא שהרי פועלי' עוקרין אותה רב הונא אמר) משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה. אמר רב (הונא) [חנה] תפתר כר' ישמעאל דאמר הטוב והמטיב דבר תורה כו'. נמצאת אתה אומר דשנים דקתני גברי אינון וה"פ שנים ושלשה שאכלו ואין א' מהן יודע [לברך] ברהמ"ז כולה בברכותי' אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני ברכה שניה והשלישי יודע ברכה שלישית וקאמר חייבין בברהמ"ז לפי שהאחד יברך ברכה שלו ונמצאת ברהמ"ז עולה משניהן או משלשתן וגמרינן מינה דברהמ"ז אינה אלא שלשה ברכות ולפיכך אינה מתחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה דאי איתא דברכת הזימון עד נברך ליתני ארבעה ופריק אשכח תנא דקתני ארבעה ואנא קאי כוותי'. וא"ת הך תנא דתני ארבע משום הטוב והמטיב הוא דמני לי' גברא רביעאה לית לן למימר הכי דהטוב ומטיב דרבנן הוא ולא מני לי' תנא בהדי דאורייתא. הכין פירושא דהדין גמרא דבני מערבא וחד טעמ' הוא עם גמרא דילן ובכך סליק פירושא מהא מתני' כהוגן וליכא בה קושיא כלל. וקיימא לן כרב נחמן דעד נברך [וכן עמא דבר דהא יחיד כד מברך מתחיל מברכת הזן אלמא ברכת הזימון דליתא אלא בג' עד נברך] הוא בלבד אבל ברכת הזן אינה בכלל ברכת הזימון. להיכן הוא חוזר אותו שאמר כבר ברוך שאכלנו משלו רב זביד משמי' דאביי אומר חוזר לראש ואומר פעם אחרת ברוך שאכלנו משלו ורבנן אמרי למקום שפסק ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וכן הילכתא עכ"ל. וכן פי' ר"ח אע"ג דקיי"ל הלכה כרב ששת באיסורי וברכות איסורי נינהו הלכתא כרב נחמן חדא דקאי טעמא כתנאי ועוד דמדקמבעיא לן להיכן הוא חוזר המברך ברכת הזימון ואמר רב זביד חוזר לראש פי' חוזר ומתחיל נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו בא"י אלקינו מלך העולם הזן את וכו' ורבנן אמרי למקום שפסק כלומר אינו אומר נברך אלא ברוך שאכלנו משלו כו' ואסיק ממקום שפסק שמע מינה דהלכתא כרב נחמן: