פרק מי שמתו תנן גבי בעל קרי ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא. גמ' והלא לבו רואה את הערוה אמר ר' אלעזר ואי תימא רב (אדא) [אחא בר אבא] בר אחא משום רבינו במים עכורים דדמו כארעא סמיכתא שלא יראה לבו את הערוה. פרש"י והלא לבו רואה את הערוה קא סבר כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה ורואה אותה בשעה שעוסק בתורה קרינא בי' לא יראה בך ערות דבר ע"כ רש"י. ת"ר מים צלולין ישב בהן עד צוארו וקורא וי"א עוכרן ברגליו ות"ק הרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר והרי עקיבו רואה את הערוה [קסבר עקיבו רואה את הערוה] מותר דאיתמר עקיבו רואה את הערוה מותר נוגע אביי אמר אסור רבא אמר מותר רב פפא מתני הכי רב חנינא ברי' דרב איקא מתני הכי נוגע דברי הכל אסור רואה אביי אמר אסור ורבא אמר מותר לא ניתנה תורה למלה"ש (אמר רבא) הלכתא נוגע אסור רואה מותר. פי' ר"ח זצ"ל ומקשי' אמתניתין וכי מתכסה במים מאי הוה והרי לבו רואה את הערוה ופרקי' בעכורין שנו נמצאת משנתינו כיש אומרים עוכרן ברגליו. הלכך הלכתא כוותי' שאם אינן עכורין אינו רשאי לקרות אלא יעכר המים ברגליו ואינו דומה לבו לעקיבו אלא לבו רואה את הערוה אסור. אבל עקיבו אסיקנא והלכתא עקיבו נוגע את הערוה אסור לקרות ק"ש עקיבו רואה מותר ע"כ פי' ר"ח זצ"ל. אבל הרב רבי' שמעי' זצ"ל פי' בשם רש"י שמצא בתשובת הבבליים דלבו רואה את הערוה מותר מדסבר ת"ק רי"א לבו רואה את הערוה מותר דהוי כרבים לגבי יחיד. מיהו לא משמע הכי דלא פליגי אביי ורבא בסמוך אלא בעקיבו רואה את הערוה משמע אבל לבו רואה את הערוה מודו דאסי'. ותו דפריך סתמ' דתלמודא והרי לבו רואה את הערוה ואוקמה ר' אלעזר במים עכורין והכי נמי סברי ר' אילעא ור' חייא בר אבא הלכך הכי הלכתא דלבו רואה את הערוה אסור עקיבו נוגע אסו' רואה מות'. וההיא דפ"ק (דסוט') [דסוכה] גמ' פרס עלי' סדין דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל הישן בכילה ערום יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא ק"ש דסבר לבו רואה את הערוה מותר לית הלכתא כוותי'. ותו התם פריך לי' ומשני לי' שמואל ואשינויי לא סמכינן. הלכך אדם שרוצה לקרות ק"ש או שטובל ועומד במים ורוצה לברך או מי שרוחץ בגיגית ואוכל בה כדרך שעושין בצרפת אינו רשאי לברך עד שיעכרם ברגלו ואי לא אפשר לו לעוכרם מניח בגד כנגד לבו ומברך. וכן פי' מורי רבינו יהוד' ב"ר יצחק של"י שכן הי' נוהג ר"ת זצ"ל כשהי' רוחץ בחמין במים צלולים [והי' רוצה לשתות] הי' מתכס' בבגדו שלא הי' לבו רואה את הערוה: כתב בתשובו' ראיתי פעם אחת את ר' שהי' מתפלל בלא חגור ותמהתי ואמרתי מה זה שהוא מתפלל והוא לא חגור מתנים הא אמרי' במס' ברכות שאסור לאדם להתפלל בלא חגור חלציים וטעמא משום שלא יהא לבו רואה את הערוה ואמר כמדומה לי באותן הימים לא הי' להם לחכמים מכנסים אלא חלוקיהן גדולים עד סמוך לעקביהם וכל בגדיהם היו סתומים פנים ואחור ושמאל וימין לפיכך היו אומרי' שאסור להתפלל בלא אזור כיון שלא הי' להם שום הפסק בין הלב לערוה אלא אזור בלבד. ונראין הדברים שלא היו לחכמים מכנסים דבמסכת שבת פ' כל כתבי הקודש תנן מצילין מפני הדליקה ומפרש שמנה עשר כלים שיכול אדם להציל בשבת דא"ר יוסי שמנה עשר בגדים מצילין בשבת מפני הדליקה וחוזר ולובש כולהו מפרש התם ומכנסיים לא הוזכרו ש"מ שלא היו לחכמים מכנסיים אבל אנו שיש לנו מכנסיים ובלא שום אזור יש הפסק בין הלב לערוה מותרים אנו להתפלל בלא אזור. והכותב הוא הרב ר' שמעי' ורבו היינו רבי' שלמה זצ"ל: